ספר מתח מעולה, מרגע שהתחלתי לקרוא אותו לא עזבתי!!! אבל...
הסוף הוא פשוט אכזבה מטורפת,
במשך כל הספר נתון אדם קסידי בין 2 דמויות הופכיות האחד מר וויט מנהל כוחני וחסר סבלנות בלשון המעטה ולעומתו ג'וק מנהל טוב לב, דמות אבהית וחברית שבאמת שונה מכל שאר האנשים בשוק,
אתה מלא ציפיות שסוף סוף נכתב ספר שמכוון לכך שלא צריך לדרוס ולדרוך על אף אחד כדי להצליח ו...אכזבה!!!
אני ממליץ בחום לקרוא את הספר אך הייתי מעדיף שאנשים יפסיקו את הקריאה ברגע שאדם פורץ את הדלת לאגף ג' ומגלה שהוא... תעצרו כאן ותחשבו לבד איך אתם הייתם רוצים לסיים את הסיפור, אני מתערב שהאינטואיציה וטוב הלב האנושי הטבוע בכולנו יבנה לכם את הסוף הראוי והרצוי!!!

דירגתי אותו רק כבסדר כי לדעתי החלק הראשון שלו (עד לחתונה) מאוד מרוח ומייגע.
העניין מתחיל, לטעמי, בחלקים השני והשלישי.
בספר ישנם כמה ניתוחים מאוד מעניינים של הזמן ואת זה מאוד אהבתי.
קצת מעצבן שכל הזמן צריך לקפוץ בו קדימה ואחורה מבחינת הזמנים, הרבה פעמים הייתי צריך לחזור לכותרת כדי לראות על איזו תקופה מדברים, והרבה פעמים דיפדפתי אחורה כדי לקבל פרספקטיבה והקשרים מפרקים קודמים.
לפי דעתי זה לא ספר למי שמאבד את הסבלנות מהר (בגלל ההתחלה שלו).

לא יודע מי העתיק ממי אבל הספר מאוד דומה לספר התאום השלישי של קן פולט.

ספר מעולה,
כמעט כולו עוסק בישראל שבין המלחמות, ששת הימים וכיפור, הסיום מסביר בצורה מעניינת כמה מהלכים בהיסטוריה אעפ"י שמן הסתם אינם נכונים ונכנסו כמסקנות מהסיפור.
בספר הרבה דמויות, כשכל אחד לא סומך על האחר, ומפעיל את כל כוחו להתקדם על גבו של "חברו".
יש כמה השקפות פוליטיות המוצגות בספר שקוממו אותי שכביכול אנו גזלנו את אדמתם של הערבים, דבר שאינו נכון כי אסור להסתכל על ההיסטוריה רק מ48 אלא מלפני אלפיים שנה כשאנו יצאנו לגלות מארץ ישראל והמוסלמים עדיין לא היו בתיכנון בכלל (מוחמד פעל בשנת 660 לספירה בערך), אבל הסופר מציג זאת מנקודת מבטם של הערבים כך שזה מובן (אני מקווה שהוא בעצמו לא חושב כך).
בכל אופן הספר כמו גם הסופר הוא פרו-ישראלי וזה מרענן ומרנן.
היו עוד כמה נקודות קטנות שאני עדיין לא יודע איך להתייחס אליהן ולכן לא אכנס אליהן. אבל בגדול זה ספר מעולה ומאוד נהנתי לקרוא אותו.

אחרי התשבחות שרינת הרעיפה על הספר כמעט ואין מה להוסיף, אני מסכים עם כל מילה שהיא כתבה.
אולם לצאת פטור בלא כלום אי אפשר לכן אומר רק שבספר מודגש מאוד הייחס שלנו כחברה לעבריינים שנמלטים בעזרת קשרים לעומת היחס לחפים מפשע קודם שזוכו או הורשעו. סטיב, גיבור הסיפור, סובל על לא עוול בכפו לעומת "אחיו" הפושע שנהנה מתענוגות העולם במקום לשבת מאחורי סורג ובריח.
על זה נאמר "כשיש לך קשרים - מי צריך פרוטקציות?"

ספר מדהים על נצחונה של הרוח,

בסיפור (נשאבים אליו כמו בסרט) מספרים על 3 דמויות עיקריות על מקאש העבד בגופו אך אדון חופשי ברוחו בעל שאיפות ורצונות וכו' אלטרואיסט ופילנטרופ... לעומת ג'יי האדון בגופו אך עבד נרצע ברוחו משועבד לתאוותיו ולמוסכמות החברה באותה תקופה. ובין השניים הקיצוניים ניצבת ליז שבתחילת הסיפור היא מלאת שאיפות וחסרת מעצורים שאינה הולכת לפי מוסכמות החברה אולם כרעיה נאמנה היא מתמסדת לפי צו החברה ובשלב האחרון היא משתחררת מכבליה הבלתי נראים של "האדנות המשעבדת" והופכת לחופשיה הפועלת עפ"י צו ליבה.

בספר מתוארת גם מאי אהבת אמת, הרצון בטובת האחר על פני טובת האני, ההקשבה וההבנה של השני המוכנות למסור את היקר לי מכל, את חיי, למען האחר (אהבתם של מקאש וליז) לעומת אהבה שקרית שהיא אגואיסטיות כלומר לאהוב את האחר כל עוד הוא משרת אותי ואת האינטרסים שלי ואני יכול לנצל אותו אולם ברגע שאני לא יכול לנצל עוד את השני חייו נראים בעיני כקליפת השום ואני מוכן אפילו להורגו ("אהבתם" של ג'יי וליז).

כמובן שבאמצע יש עוד המון דמויות אשר להם אפיונים אחרים שאפשר ללמוד מהן הרבה (או ללמוד לא להיות כמותן) אך אלה העיקריות ביותר.

מצער מאוד שהסרט נגמר...הייתה פשוט חווית קריאה נעימה קולחת ומותחת.

ספר לא משהו יחסית לביקורות שכתבו עליו.

הסופרת מתיימרת להמציא שיטה פילוסופית חדשה ועל כן עליה לבטל את הקודמים לה כדוגמת קאנט.

לרוב הספר משעמם מלנכולי ומציג פילוסופיה בגרוש למעט מספר קטעים שכן התחברתי אליהם והחשיבה בהם מצאה חן בעיני.

לדעתי האווירה השלילית של הספר מוכרחת בשביל להעצים את הסוף.

אני מתלבט אם להמליץ לאנשים לקרוא אותו, ואם כן אולי כדאי להם לקרוא אותו בהדרכת מי שכבר קרא ויכול להכווין לקטעים החשובים והמומלצים.
הסיבה שכדאי לקרוא אותו היא כדי שנבין באיזה עולם אנו חיים אנו פוגשים את החיצוניות שלרוב היא משקרת(ילדה קטנה עם משקפיים ורודות - מאוד אידילי אך רוצה להתאבד ועוד כמה דוגמאות), לעיתים היחס הנכון לאחר יכול למנוע או לשנות את המציאות, ואם נפנים זאת נשנה את העולם.
אז שווה לקרוא ולהתענות בכדי להפנים נקודה חשובה זו.

אני לא יודע מתי הפעם הבאה, אם בכלל, שאני אקרא את הספר הזה, אך ברצוני לאחל הצלחה למי שלא קרא ומתכנן לעשות זאת, זו משימה לא פשוטה אך תחזיקו אצבעות, תנשכו את השפתיים ותסיימו אותו(לא כמו חלק מהביקורות שהפסיקו באמצע-ואני די מבין למה), כי הסוף הוא מה שחשוב.

ספר מעולה,
אמנם היה איזה שלב שהרגשתי שהוא נמתח יותר מדי אבל אח"כ הוא חזר להיות "בלתי ניתן להנחה מהיד".
זהו ספר שמעלה הרבה דברים בעייתים שיכולים להיות לנו בחברה שלנו במאה ה21, הוא נוגע בבעיתיות שיש באינטרנט וברשתות החברתיות, בתקשורת ובנוער וכו'.
נוקדה מרכזית בספר הוא נושא הסליחה, היכולת לסלוח והנזקים של מי שלא יכול לסלוח.
בקבוצת הקריאה "ספרי מתח" העלתי דיון בנושא שמוזכר בפרק 11 על השיוויון/חוסר השיוויון שיש בין אנשים שונים בחברה. אשמח לקרוא שם על דעתכם בנושא.

כמו בכל ספריו של קובן עד לעמודים האחרונים לא ידוע מי ומה קורה בספר זה, הספר מפתיע כפלים כי גם לאחר שהתעלומה נפתרת וכבר ידוע מה קרה להיילי מקוויד, קובן מוצא נקודה נוספת להפתיע אותנו בקשר לדן מרסר עצמו.
שווה לקרוא!!!

האמת שזה הספר הראשון של באלדאצ'י שאני קורא, וכנראה שזה לא יהיה האחרון, אהבתי את הספר למרות שיש לי עליו קצת ביקורות.

זהו ספר מתח מעל לכל ספק, הבעיה שלו היא שהוא קצת מרוח מדי!!! לוקח המון זמן מתחילת העלילה ועד שמגיעים אליה תכלס שוב.
בנוסף יש בו קטעים שאפשר היה לעדן אם לא למחוק.
בסוף ישנה פסקה שלא נגמרה, צריך לנחש מה קורה, מסופר שמישהו נכנס אליו לבית ו...? אפשר לנחש שזו הייתה קייט אבל זה רק ניחוש ולא בטוח שזו הייתה כוונת המחבר.
גם, כמה פעמים, תהליך הסקת המסקנות בספר לא משכנע, כלומר נוסף לך איזה פרט קטנצ'יק וממנו הדמויות בונות את כל הסיפור כמעט במדויק, זה קורה עם החוקר, זה קורה עם וולטר שרק מהמילה "מחלה" הוא מבין הכל וזה קורה ב"תאונה" שבה גראהם מבין את כל הסיפור כי זה קרה מול הבית הלבן.

בסך הכל נהנתי ממנו מאוד והיה קשה לי להניח אותו מהידיים.