פשוט לא יאומן. ריק ריירדן מסיים סדרה אחרי שלושה ספרים. שלושה ספרים!!! מי שמע על כזה דבר?
אתם יכולים להפסיק לשפשף את העיניים, זה נכון. ריק ריירדן סיים סדרה אחרי שלושה ספרים בלבד.
מי שקרא את הביקורות הקודמות שלי, יצפה בוודאי להיתקל בשורה הבא קריאת-התפעלות נלהבת ביותר.
טוב, גם אני הייתי מצפה לזה.
אלא שלא, במקום להרגיש שמחה על שהסופר היקר התעלה על עצמו, הייתי קצת עצובה (כמעט). הייתכן שזהו, אין סיבה לצפות לספר המשך נהדר, צפוי, ממוחזר ועם זאת פשוט נפלא? זהו? זה הסוף? שלושה ספרים, ואנחנו נפרדים מקרטר ומסיידי?
(זה הרי גרוע מכדי להיות מציאותי! אבל אני מזדהה איתכם בכל הלב. לרגע קט וזעיר אחד באמת הייתי עצובה.)
שיעול
אז ככה, אל תדאגו. בטחו בריק, הכל בסדר. אפשר לסמוך עליו שידאג לסדרת-המשך בסגנון "גיבורי האולימפוס". או גרוע יותר, לאור הרמזים הגסים בנוגע ללונג איילנד וה"אלים האחרים" שאמא של סיידי מדברת עליהם: היכונו לספר עם מפגש תרבויות מצרי-יווני-רומי. אם לא עוד לא הבנתם, מפגש מהסוג שגורם לכם לרצות לקרוע את הסופר (שמאחד את שתי הסדרות, את הדמויות הזהות עם השמות השונים ושובר את חוקי הברזל בכל אחת מהן) לגזרים. אבל אתם כבר יודעים, כולנו יודעים: ברור שנסלח לו על זה. כי ריק ריירדן פשוט כותב יותר מדי טוב.

אז אחרי שסיכמנו פה אחד שאי אפשר לכעוס על ריק ריירדן בשום מצב, גם אם הוא יהרוס את כל הספרים שלו עם סדרה חדשה (בסגנון "השף ____ ואלי הבישול האגדיים" למשל) שתהיה כמובן נהדרת, אפשר להמשיך לביקורת. או בעצם להתחיל אותה.

אני מוכרחה לציין, שהספר הזה הוא הטוב מבין השלושה בעיניי (אולי זה לא אמין במיוחד, כי שכחתי את רוב הקטעים בשניים האחרים). נהניתי יותר. ריק הפליא לשלב בין המיתולוגיה המעניינת (מוכנה להתערב שהיא מעניינת רק כשמיודענו היקר כותב עליה), הכתיבה המדהימה, המתח, הדמויות השטוחות, ההתרחשויות ההזויות, ההומור, האווירה הנפלאה, והדבר העיקרי - שלפעמים הולך לאיבוד בספרים שלו: אנחנו. העולם האמיתי.

היו כמה דברים שהפריעו לי; כמו ההומור האמריקאי האידיוטי שלעיתים - בשיא הכנות - הוא פשוט מוגזם, זה שהכול צפוי, ושאני לא מתה על מנהיגים רכרוכיים עם בנות זוג תוקפניות (אהמ קרטר זיה אהמ - אבל זה כבר טעם אישי), ועוד כהנה וכהנה חריגות קטנטנות.
אני מודה: אם זה היה סופר אחר, הוא היה עלול לאבד כוכב ואולי שניים על הטעויות הנבזיות האלה.
אבל כשזה ריק ריירדן? איכשהו, גם אם אני ממש מתאמצת להוריד לו איזה כוכב, זה בלתי אפשרי.

מה כבר אפשר להגיד שלא אמרו לפניי? ספר חובה מרתק שלא תוכלו להניח מהידיים, כמו כל הספרים של האמריקאי הגאוני הזה.
"צל הנחש" הוא ספר אדיר, החותם (סביר שלא) סדרה אדירה נוספת של סופר אדיר עוד יותר.

ריק ריירדן - אני מעריצה אותך.
מומלץ בחום.

חמש כוכבים.
בזמן האחרון אני ביקורתית מדי ואף ספר לא קיבל ציון שכזה...
אבל ריק ריירדן? הוא יודע איך לשכנע אותי. גם אם הספר לא היה מושלם, נהניתי ממנו כל כך שבקושי היה לי אכפת.
צחקתי ממנו כמעט כל רבע שעה, ביקשתי בלבי שהמטומטמים ימותו ושמחתי כשהדמויות הראשיות היו בסכנת חיים.
***

אז הפעם זה הסוף. הם חייבים ללכוד את אפופיס בקרוב או שהם מתים.
אבל כמובן שזה לא הכל. צפוי שריק ריירדן יכניס לכאן משהו שיאיים על בני קיין אפילו יותר. ברור שהכל יראה חסר סיכוי.
אבל למי אכפת?
העיקר שזה כתוב בצורה מקורית מספיק כדי שבקושי נשים לב.
***

הדמויות עברו שינוי מסוים. הן התבגרו והפכו חזקים ומוכשרים יותר. עכשיו הם מבינים את המשימה שלהם במלוא המובן ויודעים שרוב הסיכויים שזה הסוף.
זה משהו שדי השתנה בכתיבה של ריק ריירדן מאז הפעם הראשונה שקראתי ספר כלשהו שלו.

מומלץ ביותר,
מייטי ♥

מר ריירן הנכבד!

כנראה שאחרי שקראת את המכתב הקודם שלי אליך, הותקפת בחרדות מטופשות, והמצאת עלילה מוזרה, ולמה מוזרה?
ובכן, גם פה, כמו בספר הקודם, הם צריכים להרוג נחש ( איפה ההיגיון???????)
אבל כל זה מתגמד ומתקטן לעומת היתרות שבספר:

והיתרון הוא שהכתיבה כל כך, וזו הסיבה העיקרית שבחרתי להפגש עמך, ויש בך עוד פעם משהו גאוני כל כך שאינני מצליח להבין.

בכבוד רב, פרופסור מוחמד עלי, מרצה באוניברסיטה היוקרתית שבקהיר.

זו הייתה הסדרה הראשונה שקראתי של ריק ריירדן.
את הספר הראשון, קיבלתי בכיתה ד'. כן. אז כן, במוח הקטן שלי, קניתי ישר את השני.
ו- לקח לי איזה מאה שנה לגמור את הראשון. זה היה ארוך לי מידי, ובנוסף, עד כיתה ו', קראתי איזה עשרים ספרים במקביל, ככה שהעדפתי ספרים אחרים שקראתי עליו. ויצא, שרק בתחילת כיתה ה', לקחתי את עצמי בידיים, וגמרתי את הראשון. אז כן, היה לי מין פער כזה, כי עשיתי הפסקה כל כך גדולה. אבל לא התחלתי את זה מהתחלה, ככה שאת הסוף של הראשון הבנתי חלקית.
ועכשיו- קניתי את השני. יש לי מין חוק כזה, שספרים קנויים אני קורא. ספרים מהספרייה, לא חובה.
אז לקחתי לי את הזמן עם הספר הזה, והתחלתי את השני באמצע כיתה ו', וגמרתי אותו בשלושה ימים. מאוד אהבתי אותו.
ועכשיו, אתם שואלים, נזכרתי, באמצע כיתה ז', לקרוא את השלישי?
אז בואו אני אסביר. זוכרים שאמרתי שהפסקתי לקרוא מאה ספרים במקביל? אז מאז, אני קורא ספר אחד קנוי, ספר אחד מהספרייה, ספר אחד קנוי... וככה זה ממשיך.
ובסוף הגעתי לספר הזה.
אני מודה שלא היה לי ממש כוח לקרוא אותו. היא לי רצף של ספרים בלי רומן, ובלי אתם יודעים... דרמות כאלה. אבל בכל זאת התחלתי אותו, כי אחרי הכול הוא היה כבר חצי שנה אצלי, ואותו דווקא, לקחתי מהספרייה.

אז נתחיל. הספר ממש הטעה אותי. בהחלט יש בו רומן!
הספר מצחיק (כן כן, ממש צחקתי בקול. מודה.), מותח, עצוב ומרגש. יש בעלילה, ובכתיבה, משהו מהפנט. הילדים שמספרים- קרטר וסיידי- כל כך אנושיים, כל כך אמיתיים. ריק ריירדן כותב כאילו הוא ממש ילד, ומתאר את כל הקשיים שכל ילד/ילדה מתבגר/מתבגרת חווים.

עכשיו, אני לא אגלה מהעלילה, אז אלך קצת לשפוט את ריק ריירדן.
כן, מה ששמעתם. אז בטח המחשבה שעוברת לכם בראש זה: מי אני, ילד בכיתה ז', שאשפוט את ריק ריירדן?
אז כן, אתם צודקים.
אבל אני בכל זאת מתכוון לעשות את זה.
הוא סופר מעולה. מודה. הוא הופך דמויות לכל כך אמיתיות, עולם כל כך מוחשי, דמויות כל כך מצחיקות, גדושות אופי וחן. (כן, מאז שהכרתי את צמד המילים האלה, אני כל הזמן חוזר עליהם). אבל בכל זאת... אני לא חושב שכל הסיפור שעושים ממנו כזה מוצדק. אז כן, הוא סופר מעולה. אבל אתם לא יכולים, לדעתי לפחות, להשוות אותו לסוזן קולינס, אממ... ג'יי.קיי.רולינג... כן, מגיע לו מקום של כבוד. אבל הוא לא דמות אגדית כמו מה שהוציאו ממנו. ואם כבר הזכרתי את ג'יי.קיי.רולינג, תנו לי לעשות השוואה קטנה בין צל הנחש להארי פוטר;
אני היחיד שהרגשתי שהספרים ממש דומים? בשתי הספרים יש שרביטות. בשתי הספרים יש מילות לחש מוזרות. בשתי הספרים יש יצורים מוזרים, וחיות מדברות (בעיקר נחשים!!) ובשתיהם, ההורים מתו.
אז עכשיו אתם תגידו לי שבכל ספר זה ככה ובלה בלה בלה... אולי זה נכון, אבל אני מודה שזה קצת הפריע לי.
אבל בכל מקרה...
*
*
*
*
חמש כוכבים!!!

ועכשיו, כמו אחרי כל ספר ארוך (כן, הביקורת הזאת הייתה בהחלט ארוכה), יש תודות:
אז אני מודה לאמי, לאבי, לאחותי לאחי, לסבים שלי... טוב, עזבו ביי!
אה, וכן... הספר בהחלט מומלץ!!!

אם יש משהו שאני אוהב בספרים, זה להיות מופתע. והספר הזה הפתיע אותי. הספרים הקודמים היו ממש יפים, אבל לא ציפיתי שהספר הזה יתעלה עליהם. לא ציפיתי שזה יהיה הספר הכי טוב שריק ריירדן כתב בעיני. אחרי בן נפטון, שלא היה יצירת מופת, חשבתי שצל הנחש יהיה באותה רמה. אבל כל כך טעיתי...

הספר מספר על קרטר וסיידי, שמנסים לעצור את אפופיס, נחש הכאוס, בפעם האחרונה מלבלוע את השמש. אבל כמובן שיהיו כמה בעיות משנה, כמו סתנה, רוח רפאים רצחנית שהמחזיקה בלחש המסוגל להרוג את אפופיס. ויש גם את בולט, שנותרו לו ימים ספורים לחיות. וזיה, שהקשר שלה עם רע מתחיל לשגע אותה.

למרות שמאוד נהנתי מהספר, הוא עדיין לא מושלם. היו כמה רגעים שהיו מעט פאתטיים, ולא הכי אמינים. אבל עם כתיבה כל כך סוחפת, הומור גאוני, מתח שלא מרפה, איך אפשר לא לתת לספר הזה 5 כוכבים?

הרגשתי שהספר הזה מעט בוגר משאר הספרים. ואהבתי את זה. הדמויות מאוד השתנו לטובה. הספר מציג המון דמויות שקל להתחבר אליהם, ובסוף, קשה להיפרד מהם...
זה ספר שקשה לעזוב גם אם צריך. כל כך הרבה פעמים הייתי צריך להפסיק לקרוא ולא יכלתי. זה היה מעצבן...

בטח ריק ריירדן יכתוב סדרת המשך, כמו "גיבורי האולימפוס". כי היו כמה עניינים לא פתורים, והסוף לא היה סגור לגמרי (אל תדאגו. אין ספויילרים בביקורת).
אחד הדברים שמתי לב אליהם, זה שלקראת הסוף, סיידי הזכירה שדיווחו להם על כמה קסמים לא מוסברים בלונג איילנד (ששם, על פי סדרת פרסי ג'קסון נמצא מחנה החצויים). אני מקווה מאוד שהוא לא יחליט לשלב את הסיפור עם "גיבור האולימפוס", כי בעיני זה יהרוס את כל הסיפור המדהים הזה.
אני מקווה שהוא לא יאכזב...

טוב, אז אני אפסיק לחפור, ורק אגיד שזה ספר מדהים, והוא מומלץ בחום...

טוב, ריק ריירדן אף פעם לא מקבל אצלי פחות מ-5 כוכבים.
צל הנחש? ספר שאסור לפספס. אתה צוחק עד שהלחיים שלך כואבות ויושב איתו עד שהרגליים שלך נרדמות ומתחילות לעקצץ. המלצה שלי, להתחיל לקרוא בזמן הפנוי, כשיש הרבה זמן פנוי. אתם לא תוכלו לעזוב את הספר. חבל סתם לעצבן את האנשים שמסביבכם או לאחר לאן שזה לא יהיה.
בכללי? משפחת קיין (ושותפיה) מנסה להציל את העולם מנחש ענקי שעלול לבלוע את השמש. בספרים של ריק ריירדן יש הכל. מתח, צחוק ובעיקר אווירה מדהימה. לדעתי, הוא היה יכול לכתוב סיפור על איך תפוח נפל מהעץ ולהשאיר את כולנו משותקים ופעורי פה, מחכים לזבובים שיכנסו פנימה.
חובה לקרוא! כמה שיותר מהר, יותר טוב!

הביקורת הקודמת יצאה יותר מידה ספרותית אז אני משנה אותה
אין לי כוח לכתוב אז קבלו סיכום קטן-
הכריכה-
במילה אחת-מהממת
ביותר ממילה אחת-
זה יקח כמו אמממ ,כל ויקפדיה?
כנראה שכן.
יצאה לי עין הורוס מושלמת על הפעם הראשונה!

הדמויות-
קרטר-
אתה חתיכת דמות טובה!
ואתה מזכיר לי קרקר מצריXD

סיידי-
אוהבת אותך אוהבת אותך ו...אוהבת אותך!
את מגניבה(בא לי גם צבעים בשיער)
יש לך את אנוביס,
ואת ממש יפה.

וולט-
וולט אנוביס!? רגע מה?!!!
ריק יא טרול מעצבן אחד!!
למה את הורס לכולם את החיים?!
(כי אתה טרול)
בהיתי בדף הזה המון זמן(מי שיבין-יבין מי שלא מבין? אם הוא רוצה ספויילר הוא מוזמן)

העלילה-
מושלמת!
חוץ מהקטע של אנוביס ווולט!
העלילה מצחיקה ומותחת!
אבל איך אני שונתא סופרים שגורמים ככה ספרים!
הם פשוט נהנים מזה,אה?
אבל הוא ממש גומר את הספר כאילו שזאת התחלה חדשה!
--
אווווווף בא לי את בן סובק!!!!!
עאעאאעאעאאעאעא!!
והטרול צריך להפגיש בין אנוביס(וולט) לניקו! זה יהיה כל כך קול!

אין על ריק ריירדן, אני חושבת שכולנו מסכימים..:)
(אני הולכת לחסוך לכם את התקציר על הספר - פשוט כי מיליון ביקורות אחרות עשו את העבודה בשבילי..)

ספר מדהים, כמובן.
מצחיק, מרגש, מכעיס לפעמים, מצחיק (כן, שוב..), ותמיד שובה לב... באמת שאני לא מוצאת מילים לתאר את זה!
כאילו, באמת! 'נחשי הגומי הקטלניים'?? אתם יודעים כמה זמן צחקתי בגלל זה..?!

אני לא יודעת אם מה שאני אגיד עכשיו סופיילר או לא, כי באמת שאני לא זוכרת אם זה מהספר הזה או מהקודם.. תזהו בכל זאת, טוב?.. יופי:)
אנוביס ווולט!! באמת??
אני הבנאדם היחיד פה שזה מפריע לו?!?!..
ברור שהספר מעולה - ואני לא חושבת שאפשר בכלל לחשוב על לתת לו פחות מזה - אבל באמת, ריק! לשבור ככה את הלב של סיידי ושלי..?
נראלי שזה מציק לי רק בגלל שאני בעד אנוביס..
ריק המציא את אחת הדרכים המוזרות שראיתי לפתירת משולשי אהבה.. להפוך את שניהם לאחד! מה. לעזאזל.??
רק בפעם השניה שקראתי את הספר הצלחתי - איכשהו - להסתדר עם זה.. וממש חייכתי כשוולט ואנוביס נלחמו ביחד ואמרו.. מה הם אמרו?.. משו שקשור לזה שסת' אבא שלהם..? לא זוכרת.. אני רק זוכרת את התגובה שלי לזה..:)
--סוף ספויילר--

בקיצור, ספר קורע - אבל אי אפשר שלא כשמדובר בספרים של ריק ריירדן;)

מומלץ, מומלץ, מומלץ!!

אתמול סייימתי ואני לא יכולה לשכוח את הספר.
הסדה כבר מהפרמידה הראשונה נגעה לי בלב.
אני ממש עצובה שנגמרה סדרה כל כך טובה ומוצלחת אבל לכל דבר יש סוף וזאת טרילוגיה חזקה ביותר!

הדמויות אותן דמויות מדהימות ומפתיעות.
אהבתי הכל!
הסוף היה מדהים ומותח.
ממש אהבתי את הסוף עם וולט ואנוביס,רק ריירדן מצא דרך ייחודית ומפתיעה לסיים את הספר (:

טרילוגיה מדהימה שתישאר איתי עוד הרבה !
מומלץ!