ביקורת ספרותית על סוף המרוץ - גן, זן ואמנות הרכיבה מאת מישקה בן-דוד
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 23 בפברואר, 2013
ע"י לי יניני


אגדה של ספר! ספר ישראלי בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו!!!
אני קראתי אותו בשקיקה ובצימאון לעוד!!! זהו סיפור מקסים כמו שאומרים החברי: " מ ש ל נ ו " .
אותי הוא תפס באמצע ספר אחר שכבודו של אותו ספר מונח במקומו. פשוט התחלתי פרק ראשון ולא
הצלחתי להניחו מידיי. כמו שאומרים אנשי הספרים: "הספר תפס אותי" במקרה הזה גם אני תפסתי
אותו.
הספר נקרא "סוף המרוץ" ואין שם מתאים ממנו כולל הציור שנבחר לכריכה על הרקע הירוק- הצבע
האהוב עלי, הצבע של הטבע, שמשתלב בפרוזה המקסימה והלירית הזו.
הסכמתי וגם כאבתי את כאבי הבדידות של גיבור הסיפור, הרצון להיות שותף עם גידול הילדים וכאבי
הנטישה. זה לא פשוט כלל וכלל.
הכתיבה של מישקה בן-דוד זורמת, מרתקת, יפה, קולחת ועשירה. בחירת הסוסים המרוץ וסוף המרוץ הם
רעיון מעולה למטאפורה ולמסר שמישקה בן-דוד מעביר לקורא בספור הנוכחי. לכל התחלה יש גם סוף
וגם כאן יש סוף.
תיאור בעה"ח והנופים הכפריים הוסיפו בעיני קורטוב מקסים לפרוזה הזו.
הסיפור מתחיל בפרולוג של תמי ומסתיים באפילוג של יותם. אהבתי את המעגל הסגור הזה והוא התאים
לסיפור הזה. מישקה בן דוד, שאפו! רעיון מקסים להתחלה וסיום של סיפור.
כל הנובלה מסופרת על ידי יותם למרות שאת הספר מתחילה תמי באפילוג. תמי מכנה את יותם כבעל דו-
שבועי ואבא של סופי שבוע. לזוג שני ילדים בתיה ובן.
תמי מאסה בחיים הללו ומחליטה לעזוב את הקן. ציטוט עמוד 02 : "אל נא תחפש אותי, יותם, אם אלך
אל נא תצא אחרי ואל נא תכעס. איני יודעת אותך בזעמך ואולי אתה עייף מכדי לכעוס, מכדי
לחפש. קשה לי מאוד. אולי בעוד ימים אשוב: אולי בעוד שנים. התקבלני?"
יותם שירת בצבא הגנה לישראל. הם הכירו כשיותם היה קצין הדרכה ותמי משקי"ת חינוך. כשהאהבה
פרחה הם התמזגו לזוג. במערכת הנישואין התגלו אט אט סדקים. יותם התקדם במסלול הצבאי והיה
למפקד חטיבה, שירת בצפון הארץ, הגיע הביתה לסופי שבוע בלבד ולגיחות ומאידך, תמי התקדמה
במסלול האזרחי כפסיכולוגית.
המציאות הנוכחית גרמה לתמי לבנות סביבה חברה של פסיכולוגים וחיים עצמאיים ונפרדים מיותם. גם
יותם בנה לעצמו מסלול חיים צבאי. כשהמשפחה החלה להתרחב והצטרפה אליהם בתיה, תמי ויותם
מחליטים לעבור למושב ולגדל את ילדיהם באווירה כפרית. מה שתאם לחלומה הרטוב של תמי: להקים
חוה טיפולית עם פינת ליטוף ואורווה עם סוס מאולף.
השרות בפיקוד צפון כסגן מפקד אוגדה, לא הותיר ליותם הרבה זמן להקדיש למשפחה ואט אט, יותם
החל להרגיש כיצד הוא "נפלט" מהמשפחה ומפספס את חווית החינוך, גידול הילדים וההורות. ההרגשה
של בית שהייתה ליותם בסופי שבוע לא עלתה בקנה אחד עם הרגשות של תמי.
משהוצע ליותם לשמש בתפקיד מפקד אוגדה בצפון הוא מחליט לפרוש אבל תמי לא המתינה...ציטוט
מעמוד 20 : "השעה הייתה שש ושלושים בבוקר כשיצאתי מלשכתו. האבן שעל לבי נגולה משקיבל
את עזיבתי בהבנה, ומיד התקשרתי אליה. בבית לא הייתה תשובה. התקשרתי שוב אחרי הצהריים,
ושום לפנות ערב, ושוב מאוחר בלילה ולא הייתה תשובה. עוד בטרם הצלחתי לבשר לתמי על
פרישתי, החליטה היא על הפרישה שלה."
יותם הרגיש כמו טוראי אחרי שתמי עזבה הבית. ציטוט עמוד 23 : "ככל שחלפו הימים ותמי נותרה
בשלה, הכעס והעלבון גברו. אדם שאשתו עוזבת הוא קולונל שהורד לדרגת טוראי."
בעקבות כך השמחה נדדה מחייו של יותם. ציטוט עמוד 20 : "שמחה שבעבר אפילו לא ידעתי שהיא
נמצאת, אבל כשהלכה לא חשתי בחסרונה."
יותם מחליט להקים אורווה ובכך לרצות את תמי )למרות שתמי כבר פָּרְשָּה כְנָּפַיִם(. הוא מלקט סוסים,
מלמד את ילדיו לרכב על הסוסים, אפילו פותח פנסיון לסוסים, מקדיש זמן רב לילדיו, מבלה עימם ותוך
כדי כך עושה מסע עמוק לנפשו פנימה. שאלות פילוסופיות על מהות החיים והמשפחה החלו להעסיקו.
הוא כואב את לכתה של תמי ציטוט מעמוד 003 : "אני בוחר בתוגה הזו. אני רוצה לכאוב את לכתה של
תמי." המשפחה הפכה ליותם הדבר הכי חשוב ויותר חשוב מהגשמת הקריירה. המסקנה הזו גרמה לו
תחושת החמצה... חבל שרק עכשיו, האם זה לא מאוחר מידי להחזיר את תמי? האם התיקון שיותם
מנסה לעשות ירפאו את הכאב והעלבון?
רוני-אח של יותם שב לאחר 01 שנות רוחניות במזרח עם כוונות לפתוח קליניקה לריפוי טבעי. רוני שונה
מאוד מאחיו יותם. רוני מחובר לחיות, לטבע, נופים, לתורות הרוחניות והמיסטיות של המזרח לעומת
יותם –איש של משימות צבאיות, מכונות, טנקים וספרי מדע. השוני גרם לא פעם לויכוחים בין האחים.
ציטוט עמוד 31 : "אתה בטוח שזה מסתדר עם הבודהיזם שלך? זן-בודהיזם זה לא מדיטציה
ושלווה?"
מישקה בן דוד משתמש במטאפורות של הטבע... אהבתי במיוחד את הקטע של אהבת הסוסה לסייחה
וצרחות השבר בעת שהסייחה נמסרה. הקטע הזה גרם לי ללחלוחית בעיניים.
כל הסיפור עוסק באסכולות פילוסופיות, במערכות חברתיות, זוגיות, הורות, חינוך, אהבת הזולת, חשבון
נפש, הישרדות, תחרותיות, נקמנות מתוך התגוננות, קרייריזם, תחושות של ריקנות, בדידות, בגידות,
מהות החיים, המוות, השגת המטרה והריסון לאחר השגת המטרה, סימביוזת למיניהן ותכלית היקום
בכלל.
בתקופת "הלבד" היו ליותם פה ושם מערכות יחסים ומידי פעם טבל בצוף החיים ופרח )ביטוי מתוך
הסיפור( עד שפגש את "אורכידיאה השחורה". )לא לחינם מישקה בן דוד בחר בשם הזה שהוא סחלב
נדיר-אהבתי את בחירת השם(.
מי ניצח בסוף המרוץ? זן הרציונליזם או זן הבודהיזם? האם אנחנו עושים דברים כדי למצוא חן
בעיני האחר או כדי שמישהו ימחא לנו כפים? האם תמיד צריך לצאת למסע ייסורים כדי להתוות
את הדרך הנכונה לך? האם נדע אי פעם לדרג את היכולות בהתאם לעוצמתן נכון?
מסיימים את הספר עם שאלות וזה מצוין והתשובות... אולי ולא בטוח שהתשובות יימצאו עם סיום
קריאת הסיפור הזה.
הספר הזה מקבל אצלי המלצה רותחת!!! שאפו למישקה בן-דוד שגמר לי את הסוף שבוע.
תודה לך מר מישקה בן דוד!
לי יניני
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לי יניני (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
תתחדשו ותהנו זהו ספר הרבה יותר עמוק ממה שהוא ניראה בתחילה... צריך קצת לחשוב למה סוסים? למה האח נכנס לתמונה ומה הוא מסמל ועל הפרק הראון והאחרון של הספר. מי כותב? איך כותב ולמה? תקראו לא רוצה לקלקל לכם. לי
מתוקה (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
ואני אחפש אותו בחנות הספרים :)
שירה36 (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
וואו בגלל הביקורת שלך אני הולכת לחפש אותו מחר בספריה!





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ