ביקורת ספרותית על סנטוריני מאת אליסטר מקלין
ספר טוב

---

"מאז ימי הוויקינגים יורדי־הים, חיו לפני אלף שנה, ועד לימי הדייגים האיסלנדים בני־זמננו הפליגו אוניות במעבר הצר הזה, אך הן תמיד עברו בו מתוך הסתכנות, ורק בלית ברירה, ולעולם לא השתהו שם אף רגע אחד יותר מכפי שהיה עליהן להיות שם. מעולם לא היה אדם, או כלי־שיט, שהמתינו שם מבחירה חופשית. אך היו מקרים – נדירים – שבהם נאלצו קומץ בני־אדם וספינות לעשות זאת. סיפורנו – האמיתי – נסוב על שתי אוניות, ובהן מאות אנשים, אשר המתינו במים האפלים והמסוכנים הללו – וזו היתה ההמתנה הארוכה ביותר בהיסטוריה" (עמוד 257).

גיבור המותחן "סנטוריני" (הוצאת מ. מזרחי, 1988) מאת סופר המתח הסקוטי אליסטר מקלין הוא קומנדר טלבוט, מפקד המשחתת החדישה והמובילה בצי המלחמה של נאט"ו, "אריאדנה", המפטרלת ליד חופי יוון. כאשר מתרסק מטוס הנושא נשק גרעיני בים התיכון נקלעים טלבוט וצוותו למזימה ששורשיה בפנטגון. מומלצים במיוחד הסיפורים הקצרים בסוף הספר, על עלילות לוחמה ימית של הצי הבריטי במלחמת העולם השנייה ברוח ספרו המשובח סיירת יוליסס. בין אלו בלטו הסיפור הקצר "דיליאס", הסיפור הראשון שכתב בחייו ובעקבות השבחים שקיבל עליו נעשה לסופר, וסיפור טיבועה של המשחתת הגרמנית ביסמרק (מעשה שהיה באמת) במלחמת העולם השנייה בידי הצי הבריטי. בסיפורים אלה ניכר ניסיונו של מקלין שלחם כמלח בצי הבריטי במלחמת העולם השניה, ושירת על סיפון הסיירת "רויאליסט".

כאמור, הסיפור הקצר שבו תיאר כיצד טובעה אוניית־המערכה הגדולה "ביסמארק", גאוות הצי הגרמני, במפרץ דנמרק (דניה) היה מוצלח במיוחד. "ביסמארק", קבע מקלין, היתה "הקלף־המנצח" (עמוד 261) של הצי הגרמני. "היה צריך לבלום את "ביסמארק" ולעצור אותה בטרם תשתולל באוקיינוס האטלנטי. ועל־מנת לעצור אותה החזיר אדמירל סר ג׳ון טובי, מפקד צי־המולדת הבריטי, במשך זמן כה רב, ובקשי־עורף כה רב, את אוניותיו העיקריות בסקאפה פלו. כעת הגיעה השעה, שצי־המולדת יצדיק את קיומו" (עמוד 261). בראשית הקרב טיבעו "ביסמארק" וספינה נוספת, "פרינץ אויגן" שמה, את ספינת המערכה "הוד", גאוות הצי הבריטי. "הקרב הימי הראשון בחייה נמשך שמונה דקות בדיוק, וכאשר טבעה, לקחה כמה למצולות הים 1,500 קצינים ובעלי דרגות אחרות. רק שלושה מאנשי הצוות של ״הוד״ נותרו בחיים" (עמוד 266).

"ביסמארק" ביקשה להימלט מזירת הקרב אולם הבריטים פתחו במרדף. מקלין כינה אותו המצוד הגדול ביותר בתולדות הלחימה הימית. הביסמארק קיבלה הוראה להילחם עד הסוף. "ביסמארק" כמעט שהגיעה לנמל מבטחים בברסט אך הצי הבריטי ומפקדיו "ניצלו מתבוסה מרה ביותר על־ידי קומץ טייסים צעירים מן הזרוע האווירית של חיל־הים המלכותי, ששירתו ב"ארק רויאל", והיו נחושי־החלטה" (עמוד 277). למרות שהטייסים נדרשו לפעול "בסערה עזה, בגשם כבד ובראות גרועה עלה בידם – כמעט באורח נס – להמריא מן הסיפון הרטוב, המיטלטל, של "ארק רויאל", למצוא את "ביסמארק" במזג־אוויר נורא לטיסה, ולתקוף אותה לנוכח אש נגד־מטוסים עזה. הם ביצעו את ההתקפה בגבורה ובתעוזה למופת. רק שתי פצצות טורפדו פגעו במטרה – פון מול הים אומר כי היו שלוש פגיעות, אך המספר אינו חשוב. רק הפצצה האחרונה היתה חשובה, וזו התפוצצה בצד הימני של הירכתיים, עיקמה ו״תקיה״ את ההגה של אוניית־המערכה הגדולה. "ביסמארק" חגה פעמיים ועצרה על פני הים, בריחוק 650 ק"מ ממערב לברסט. המרדף הארוך הסתיים. "ביסמארק" היתה בין המצרים" (עמוד 277).

משחתות בריטיות עטו כל הלילה על הביסמארק הנכה והתקועה. מפקד הספינה ביקש לבצע תרגילי התחמקות, "אך "רודני" המשיכה לירות מכל קניה, ו"המלך ג׳ורג׳ החמישי" ש"ביסמארק" התעלמה ממנה לפי שעה, הסתערה וירתה שוב ושוב מששת תותחיה הקדמיים הגדולים, בני 15 האינץ׳, הירי היה מהיר, ככל שהיה אפשר לטעון מחדש את התותחים. גם "נורפולק", הסיירת שלא חדלה לעקוב אחרי "הביסמארק" ממצר דניה הרחוק, הצטרפה" (עמוד 282). כעבור זמן קצר, כתב מקלין, "הופיעה גם "דורסטשייר", שספגה מהלומות כבדות בלילה הארוך, שדהרה צפונה בסערה עזה ובים גועש. חמש עשרה דקות לאחר שהחל הקרב, ספגה "ביסמארק" אש כבדה ורצופה משתי אוניות־מערכה ומשתי סיירות" (עמוד 283).לא היה לה סיכוי. "באותה עת לא היו רחמים, רק שאיפת נקם ושילם" (עמוד 283).

אגב ל"ביסמארק" היתה אוניית־מערכה אחות, "טירפיץ" שמה. אף היא הטילה איימה על הצי הבריטי וכדי להגביל את פעילותה פשט הקומנדו הבריטי, במבצע שבקלות יכול היה להילקח מדפי ספר של מקלין, על נמל סן־נאזר שבצרפת, במטרה להוציא מכלל פעולה מבדוק יבש בעל חשיבות רבה לצי הגרמני, וכן בסיס צוללות. הבסיס שימש כנמל ל"טירפיץ" ולכלי שיט נוספים שסיכנו את האגף האטלנטי של בריטניה ואת יכולתה לקבל אספקה מארצות הברית. הפשיטה היתה מוצלחת ו"טירפיץ" נותרה במימי נורווגיה עד להטבעתה בידי חיל האוויר המלכותי הבריטי בנובמבר 1944.

תרגומו של אריה חשביה נהיר וקולח. המותחן עצמו ככה ככה אבל ספר שווה בזכות הסיפורים הקצרים הנהדרים.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על סנטוריני