הכנסתי את הספר להגדרות: מותחן, בלשי, הרפתקני ומשעשע.
השחקניות הראשיות מוכרות מהספרים הקודמים: סמי ודקלה- שתי מצחיקות וחמודות. שתיהן מתחילות לחקור את היעדרותה של דריה שעקבותיה נעלמו. סמי ודקלה מאתרות את דריה ומודיעות ל"הוריה", אך משום מה ההורים המודאגים במקום לעוט עליה ולחבקה הם מחליטים לפגוש אותה יום למחרת בתירוץ של סדנא שמתקיימת בצפון הארץ. הוריה של דריה מגדילים לעשות ומפצים אותה במשלוח פיצה. העניינים מתחילים להסתבך כאשר דריה נמצאת מוטלת על הכביש ללא רוח חיים. למרות שהמשטרה סוגרת את התיק בטענה שמדובר בהתאבדות של בחורה לא שפויה, דקלה מסרבת להניח לנושא ומתחילה לחקור את הפרשה.
לאורך כל הסיפור נשאלות שאלות: מי היא דריה? האם היא באמת דריה? מי זו אביטל? האם דריה הושלכה אל מותה או בחרה להתאבד? מי זו אביטל? מה הקשר של דריה לחוה, לדבורה וד"ר ברק? האם חוה וד"ר ברק הוריה הביולוגים? למה ככל הורה נורמלי הם לא מיהרו לפגוש אותה, כאשר נמצאה על ידי הבלשיות? מהו החדר הכחול עליו דברה דריה ? וכד'
יש בספר טויסטים והפתעות פה ושם, אך הם לא יצליחו להפתיע אנשים המיומנים בקריאת ספרי מתח. לצערי הפעם אי אפשר להרים גבות ולסיים ב- wow.
מזכיר לי אצן שמתחיל לרוץ בשיא כוחו, אך לקראת המשך המסלול וקו הגמר כוחותיו הולכים ואוזלים.
לסיכום: קראתי כמעט את כל הספרים של אדיבה גפן ולדעתי זהו הספר שהכי פחות דיבר אלי. תוך כדי קריאת הספר לפעמים הרגשתי כקוראת תסריט של גי'מס בונד.
הנושא העיקרי בו בחרה אדיבה גפן בהחלט מעניין, מסוכן ובעייתי אף יותר מהתמכרות לחומרים כימיים. (כתות, קהילות סגורות וכו').
ממליצה לקרוא רק למי שאוהב את אדיבה גפן, את צורת הכתיבה המיוחדת והמשעשעת שלה.
קריאה מהנה.
לי יניני












