ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 31 בינואר, 2013
ע"י פרל
ע"י פרל
"הראש הכפול" (הוצאת זמורה ביתן, 1989) הינו הספר הראשון בסדרת ספרי המתח מאת הסופר והעיתונאי הישראלי יאיר לפיד, המתארים את עלילותיו של הבלש הפרטי ובלש המשטרה לשעבר ג'וש שירמן. שירמן הוא בלש פרטי ובלש משטרה לשעבר. דמותו של שירמן נוצרה בהשראת יוצרו של הבלש הפרטי פיליפ מרלו, הסופר ריימונד צ'אנדלר, אשר שנא עובדות יבשות ועל כן מיעט בפרטים ביוגרפים ברורים לגבי הגיבור שלו. שירמן, גבר גבוה, גדל גוף וחזק, כבן ארבעים, אשר לפיד מתארו תמיד כמי שנגרר לפעולה מתוך כורח ולא מתוך רצון, וכמי שנאבק ללא הצלחה במשקל עודף. הוא יליד תל אביב וחי לבדו בדירה ברחוב מאפו בתל אביב. הוא סוליסט ומעין "זאב בודד". בנעוריו נהג להתאמן באגרוף וקרב מגע. את שירותו הצבאי עשה שירמן בגולני, שם הוכשר כלוחם ועבר קורס מ"כים חי"ר. לאחר מכן יצא לקורס קציני חי"ר ועם סיומו שב לחטיבה כמפקד מחלקה. לאחר שחרורו מצה"ל התגייס שירמן למשטרת ישראל, ובמהרה עשה לעצמו שם כשוטר קשוח וישר שלו מוח אנליטי חריף. הוא שירת במשטרה כעשר שנים ופוטר לאחר שנתפס על ידי מפקד המרחב בעת שהיכה עציר בחדר החקירות לאחר שעזב את המשטרה פתח משרד עצמאי לחקירות פרטיות. לאורך סדרת הספרים מתגלה שירמן כצלף מיומן הבקי היטב בשימוש באקדח, וכן כבעל מיומנות גבוהה בקרב מגע ואיגרוף. חברו היחיד הוא קרביץ, שותפו לשעבר בבילוש וחברו מילדות, אשר הינו קצין משטרה בכיר. לאורך הספר כולו לא מוזכר שמו הפרטי של קרביץ.
אה כן, והוא נוהג בפורד קפרי.
הספר נפתח בעת ששירמן מבצע מעקב אחר שי טל, בעל מלטשת יהלומים, אשר היה הסמג"ד של שירמן בצבא. אשתו של טל, רינה, שכרה את שירמן לעקוב אחר בעלה משום שחשדה כי הוא מנהל רומן עם אישה אחרת. במהלך המעקב עד שירמן לכנופיית פורצים השודדים את המלטשה הנ"ל ומלטשה נוספת, וכן מוצא צעירה חסרת הכרה על הכביש. הצעירה מתגלה כרחל (רלי) שטאמפפר, בתו של הרב אהרון שטאמפפר, ראש אגודת החסידים של קהילת ליטסק בבני ברק, אשר נאנסה קרוב לשתי מלטשות היהלומים שנשדדו. עד מהרה מתברר לשירמן, אשר חוקר בעבור אביה של רחל שטאמפפר מי אנס אותה, כי הוא חשוד בביצוע השוד וכן ברצח. כאשר המשטרה וכן גורמים נוספים פותחים במרדף אחריו נאלץ שירמן להוכיח את חפותו ולגלות מי הפליל אותו.
הספר כתוב טוב, המתח עובד והעלילה לא תפורה באופן גס מדי. לא צ'אנדלר ובטח לא האמט אבל סביר. אפילו טוב לניסיון ראשון. חלק מהדברים לא עובדים, כמו ניסיונו של מי שבחיים לא שירת בקרבי (וזה לגמרי בסדר אבל לפיד כושל בלגשר על הפער כאשר הוא מתאר את דמות הגבר-גבר שלו) לתאר את הקשר בין שני אנשים אשר חולקים בינהם אחוות לוחמים בסיסית כי שירמן היה "מ"מ באותה חטיבה שאתה היית סמג"ד שלה" (עמוד 38). סמג"ד ומ"מ כמעט לא זוכרים זה את זה ובטח לא כמו שלפיד חושב, אבל ניחא. נראה כי יותר משפליד מבין בעסקי החקירות, הביטחון, ובכלל הוא נהנה להשתמש בראשי תיבות ומושגי מפתח. אבל שוב, הסיפור עובד והוא מאוד נעים לקריאה. במיוחד בחורף. במיוחד בת"א. אפשר ואף מומלץ.
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
