ביקורת ספרותית על מחסה - הסדרה של מיקי בוליטר #1 מאת הרלן קובן
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 27 בינואר, 2013
ע"י אריאל


כבר ציינתי שאבא שלי קורא מושבע של הרלן קובן?
תגדירו קורא מושבע.
אני מניחה שאם לאבא שלי יש על המדף של הפריה בערך כל ספר מתח של הרלן קובן שתורגם לעברית אז התשובה היא כן. הוא קורא מושבע.
ואז, כשאני באה לקחת ספר מהמדף, אמא שלי קולטת אותי.
"עוד פעם ספר מתח זול?" היא נאנחת. "תקראי כבר משהו איכותי! לא את הספרי מתח של אבא!
אני מנסה לומר לה משהו אבל אז אבא מתערב.
" זה לא ספר מתח זול!"
"זה כל מה שאתה קורא! ספרי מתח זולים!"
"לא נכון!"
תקרא גם משהו איכותי פעם!"
ואז, תוך כדי הוויכוח, אני חומקת לחדר והספר בידי.
המשימה הושלמה.
*

פעם מישהו אמר לי שאי אפשר לקרוא יותר משלושה ספרים של קובן בלי להשתעמם.
זה היה כתוב פה לפחות מחצי מהביקורות, אל תיראו מופתעים.
הספר שהגרלתי היה 'התמימים'. קוראת. קוראת (הי הנה הוא הרג מישהו!! אבל זה היה בטעות!! הוא לא התכוון לרצוח אותו עם גרזן!! זה החליק לו מהידיים!!) ואין התפתחות משמעותית בספר. הוא משעמם אותי ואני זונחת אותו.
אני אומרת, טוב, ניתן לו עוד ניסיון, מה רע. לכולם יש עליות וירידות. כן, גם אני פעם הייתי הולכת עם סנדלים וגרביים (אבא שלי עד עכשיו הולך ככה, חם לו בנעליים וקר לו עם סנדלים). קורה.
אז הפעם אני מעלה בגורל את המשמו ההוא (לא לא הארנב) שמספר על המשמו ההוא והמשמו (לא כבר אמרתי שלא הארנב)השני שלשניהם יש סוכנות ספורט גדולה כזאת ואז מישהו אומר לשני משהו וקורה משהו לא מעניין במיוחד בין המישהי למישהו.
בקיצור, לא משהו.
אבל דיברנו על הקטע של העליות והירידות. אז אמרתי, טוב נו, מה יש? ניתן לסופר הזדמנות שלישית! הרי גם אני הקאתי מקרוסלות פעם (גם עכשיו יש לי בחילה. קיבה רגישה, אל תאשימו אותי).
ואז לקחתי את הספר הזה. 'מחסה'.
ומזל טוב לסופר, זה הספר הראשון שלו מאז הנעלמים שהצלחתי לסיים.
אבל שוב, לא משהו.
*

כשאני סוקרת כאן את הביקורות, אני מגלה (להפתעתי) שרובן אם לא כולן טובות, ושלושה כוכבים היו הכי מעט שנתנו לספר הזה.
התפלאתי, האמת, אבל אז אמרתי, טוב? מה איכפת לי. עכשיו אני אהיה הראשונה שקוטלת אותו. והרגשתי נורא מיוחדת. ממש יצור מעולם אחר. עב"מ. אני אהיה האי.טי החדש.

הספר פותח במשפט מוחץ- על המשפט הראשון קובן מטיל פצצה. אנחנו מתוודעים לגיבור שאבא שלו מת, אמו במוסד גמילה, חברה שלו נעלמה, ואז הוא רואה מישהי שקוראים לה גברת העטלף.
וכאן- קובן שיחק אותה. כי אחרי משפט מפתח שכזה, לא יהיה מישהו שלא ימשיך לקרוא לפחות עוד פרק אחד או שניים.
אבל פה, קובן נופל. ובגדול.
הסיפור נעשה פשוט פתטי יותר ויותר מרגע לרגע. הי! גיליתי שחברה שלי נעלמה! ואיזה קטע! לפני שבועיים היא עוד היתה רקדנית במועדון חשפנות! ואז היא עברה לכאן! ומישהו בא לחטוף אותה! והיא התחבאה, ואז שוב באו לחטוף אותה! ורגע, בסוף בכלל לא חטפו אותה ולא מכרו אותה לעבדות לבנה! וואו, אני ממש מופתע!!! עכשיו אני הולך להילחם במישהו ענק שגדול ממני בערך בעשרים שנה ויש לו שרירים בגודל של כדור ים והוא מצויד בסכין ואיכשהו אני גם אנצח אותו!
ככה הגיבור נשמע.
הסיפור הזוי ובעיות האמינות שלו חמורות. הסבירות שדבר מסוג זה יקרה היא בערך אחד לטריאלד. הגיבור יותר מידי מוכשר. הוא פשוט יודע לעשות הכל. והוא גם חתיך. ואמיץ. וחזק. ורגיש. וגבוה. ויקריב את עצמו וחייו למען אחרים שהוא מכיר בערך שבועיים.
דייי! נמאס לי מגיבורים מושלמים.
ועכשיו, תסבירו לי איך נאצי ממלחמת העולם השנייה, שכשלחם היה לפחות בן 19-20, יכול לחיות בשנת אלפיים ומעלה, ועוד להיות אדם בריא שעובד באמבולנס. ואם לא מדובר בשנות האלפיים, איך זה שכל הטכנולוגיה קיימת? מכוניות, טלפונים סלולרים, אינטרנט, הכל כולל הכל (ממש הכל כלול). איפה ההיגיון פה?
לרמת הכתיבה. רמת הכתיבה היא בינונית ומטה. נראה שקובן חשב שבגלל שהספר הוא ספר נוער אז הוא יכול לזלזל באינטליגנציה של הקוראים ויכול פשוט לעבוד עליהם בעיניים. אז אני לא מאמינה לחרטא שהוא מוכר לנו.
הכתיבה שלו הרבה פחות גבוהה מבדרך כלל. המילים יומיומיות ופשוטות, הרבה סלנג- והתרגום?
התרגום בכלל צולע. אני לא אומרת את זה הרבה, כי בדרך כלל התרגום משקף את הרמה של הסופר בספר המקורי. אבל כאן התרגום פשוט לא היה טוב.
טעויות דקדוק ושגיאות כתיב שצורמות לעין. תרגום של מילים פשוטות למילים שפשוט לא מתאימות לתקופה. בקיצור- לא טוב.
ההפתעה בסוף פשוט לא מפתיעה וגורמת לך לחשוב שוב עד כמה הספר הזה פתטי.
דמויות שטוחות, לא עמוקות, בלי סיפור חיים שבאמת אפשר להתחבר אליו או אליהן כדמויות.
הכל בסיפור הזה הזוי מידי, פתטי מידי, שנראה ספר מתח טוב אבל מתחת לכיסוי מתגלה סיפור לא אמין ולעיתים גם לא מעניין, מה שלספר מתח אסור להיות.
ושוב, לא משהו.
*
אז למה בכל זאת שני כוכבים ולא אחד?
טוב, זה כי בסך הכל יש כמה נקודות אור. העלילה זורמת בקצב, הכתיבה זורמת, הכל חלק. ועוד משהו- יש הומור בספר. וההומור מצליח להצחיק.

בספר הזה הבנתי למה קשה קרוא יותר מכמה ספרים של קובן. הוא ממחזר את העלילה, את הדמויות, ואכן מדובר פה בספרי נוסחה, ובשלב מסוים זה פשוט מעצבן.
אבל הי, אולי אני אתן לסופר הזדמנות רביעית. אחרי הכל, גם אני חשבתי פעם שצריך לאכול את הקליפה של הקלמנטינה. אל תשאלו למה.


11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ