"המעפילים האלה עם העיניים המבוהלות, אלה ינצחו אתכם. עלובי־החיים האלה, שירדו מן הגרוטאה הזאת – חזקים מכל התותחים שלכם" (הראל בתשובה לאדמירל הבריטי שפיקד על עצירת אוניית המעפילים ה"פאן יורק", לאחר שהספינה נכנעה לצי הבריטי, עמוד 35).

הספר "אקסודוס: אודיסיאה של מפקד" (הוצאת הקבוץ המאוחד, 1999) מאת יורם קניוק, הינו ביוגרפיה אודות יוסי הראל, איש הנודדת, פלוגות הלילה המיוחדות והפלמ"ח ובהמשך מפקד אוניות מעפילים, בהן הספינה "אקסודוס".

הספר מתאר את ילדותו של הראל, ימיו בנודדת ובפלוגות הלילה ובהמשך במפעל העפלה. הוא אינו עוסק בשנותיו בחיל המודיעין וב"מוסד", וכן בפעילותו כאיש עסקים ואספן אומנות. בספר נזכרים גם משה דיין, יצחק שדה, חיים וייצמן, אורד וינגייט ועוד רבות מן הדמויות הבולטות של ימי המדינה שבדרך.

הראל נולד בירושלים כיוסף המבורגר. האיש שגילה את הראל וטיפח אותו היה מפקדו יצחק שדה, לימים מייסד הפלמ"ח ואלוף בצה"ל. הראל שירת ביחידה המובחרת שהקים יצחק שדה, 'הנודדת', שהיתה "האמא והאבא של סיירות צה"ל בעתיד" (עמוד 38). כשאתה קטן, שינן שדה לאנשיו, "הֶיה זריז, פיקח ורב־תחבולות ובעיקר, רב־תעוזה" (עמוד 38).

קניוק כתב על שדה כי היה מסוגל לשוחח שעות על טקטיקה ותעוזה, ולצטט במהלך השיחה כתבי שירה ופילוסופיה, כולם על בסיס "ניסיון אישי מחייו כלוחם במהפכה ברוסיה ואחר־כך בארץ. וגם ידע לשתוק כמו אבן. להיות חביב ופתוח וגם מכונס בעצמו וסתום במילותיו. בפיקודו, אימצה 'הנודדת' את הקו לפיו קול ירי הנשמע במפתיע בשטח פתוח אפקט הרתעה רב יותר מכפי יכולתו הריאלית, ואת הפילוסופיה שהגשם שיורד עליך, יורד גם על האויב. לאומה קטנה, טען, בארץ קטנה כשלנו, אין הזדמנות חוזרת. אין לעם הזה לאן לסגת ממה שאלתרמן הגדיר 'חפירות חייו'. שדה לימד את יוסי וחבריו להאמין שהם אומנם משרתים את העם אך לא יקבלו דבר בתמורה. לא היה תקציב. לא היתה מדינה שתממן אותם" (עמוד 39). ובכל זאת הם פעלו. הם ידעו שאין אחרים זולתם שיעשו כן. 

ב־1938 הצטרף הראל לפלוגות השדה והשתתף בעלייה לחניתה כמדריך נשק. בלילה הראשון תקפו הכנופיות הערביות וחניתה כמעט נפלה. "יוסי ניצב בעמדה ממטיר אש מדויקת מכיוונים שונים כדי ליצור רושם שיש עמדות רבות" (עמוד 42). אז גם התיידד עם קפטן (סרן) אורד צ'ארלס וינגייט, "הידיד", קצין תותחנים שאת רוב שירותו הצבאי עשה בהקמה ופיקוד על כוחות חיל רגלים מיוחדים ומובחרים. וינגייט "היה זה שהגה ויזם את שיטות הקומנדו של הצבא הבריטי: פשיטות ליליות מהירות תוך ניצול גורם ההפתעה ושימוש ביחידות קטנות, מהירות ומאומנות היטב" (עמוד 45).

וינגייט העריך מאוד את הראל והשניים היו לידידים. "באחת הפעולות עם וינגייט, נכנס יוסי לכפר בתוך לבנון, הכוח הותקף ויוסי חיסל יחידה שלמה ברימוני־יד. וינגייט כינה אותו מאז 'The Bomber' והציע להעניק לו אות הצטיינות" (עמוד 46). עם מפקדים־מורים כמו שדה וינגייט אין פלא שהראל הפך למפקד מוערך ומוכשר.

בימי מלחמת העולם השנייה הצטרף לפלי"ם, המחלקה הימית של הפלמ"ח, בין היתר לקח חלק בפעולות החוליה לחבלה ימית כנגד ספינות המשמר הבריטיות. בתקופת ההעפלה פיקד על ארבע אוניות מעפילים: "כנסת ישראל", שתי אוניות ה"פאנים": "עצמאות" ו"קיבוץ גלויות", וגולת הכותרת: "אקסודוס" ("יציאת אירופה תש"ז"). ארבע אוניות אלה הובילו לארץ ישראל כ־25,000 מעפילים, כשליש מן המעפילים שעלו לארץ בתקופת ההעפלה.

גם לאחר קום המדינה פעל הראל כמפקד ואיש מבצעים באמ"ן ובמוסד. הוא פיקד "על יחידות מודיעין ושיקם יחידה שהיתה מן החשובות ביותר, ועסק בעניינים שונים ומשונים ופוצץ אוניות וחיבל במתקני אויב תוך שימוש באמצעים מתוחכמים, ואף נקרא 'הקצין הגבר' משום שחשף תרמית ששינתה את ההיסטוריה הישראלית" (עמוד 181).

סיפורו של הראל שזור בסיפור המאבק על הקמת המדינה, וקניוק מספרו ביד אומן, תוך שימוש בשפתו המיוחדת. העלילה כתובה כספר מתח, וזהו, אולי ספרו הטוב ביותר של קניוק. קריאת חובה.

"המעפילים האלה עם העיניים המבוהלות, אלה ינצחו אתכם. עלובי־החיים האלה, שירדו מן הגרוטאה הזאת – חזקים מכל התותחים שלכם" (הראל בתשובה לאדמירל הבריטי שפיקד על עצירת אוניית המעפילים ה"פאן יורק", לאחר שהספינה נכנעה לצי הבריטי, עמוד 35).

הספר "אקסודוס: אודיסיאה של מפקד" (הוצאת הקבוץ המאוחד, 1999) מאת יורם קניוק, הינו ביוגרפיה אודות יוסי הראל, איש הנודדת, פלוגות הלילה המיוחדות והפלמ"ח ובהמשך מפקד אוניות מעפילים, בהן הספינה "אקסודוס".

הספר מתאר את ילדותו של הראל, ימיו בנודדת ובפלוגות הלילה ובהמשך במפעל העפלה. הוא אינו עוסק בשנותיו בחיל המודיעין וב"מוסד", וכן בפעילותו כאיש עסקים ואספן אומנות. בספר נזכרים גם משה דיין, יצחק שדה, חיים וייצמן, אורד וינגייט ועוד רבות מן הדמויות הבולטות של ימי המדינה שבדרך.

הראל נולד בירושלים כיוסף המבורגר. האיש שגילה את הראל וטיפח אותו היה מפקדו יצחק שדה, לימים מייסד הפלמ"ח ואלוף בצה"ל. הראל שירת ביחידה המובחרת שהקים יצחק שדה, 'הנודדת', שהיתה "האמא והאבא של סיירות צה"ל בעתיד" (עמוד 38). כשאתה קטן, שינן שדה לאנשיו, "הֶיה זריז, פיקח ורב־תחבולות ובעיקר, רב־תעוזה" (עמוד 38).

קניוק כתב על שדה כי היה מסוגל לשוחח שעות על טקטיקה ותעוזה, ולצטט במהלך השיחה כתבי שירה ופילוסופיה, כולם על בסיס "ניסיון אישי מחייו כלוחם במהפכה ברוסיה ואחר־כך בארץ. וגם ידע לשתוק כמו אבן. להיות חביב ופתוח וגם מכונס בעצמו וסתום במילותיו. בפיקודו, אימצה 'הנודדת' את הקו לפיו קול ירי הנשמע במפתיע בשטח פתוח אפקט הרתעה רב יותר מכפי יכולתו הריאלית, ואת הפילוסופיה שהגשם שיורד עליך, יורד גם על האויב. לאומה קטנה, טען, בארץ קטנה כשלנו, אין הזדמנות חוזרת. אין לעם הזה לאן לסגת ממה שאלתרמן הגדיר 'חפירות חייו'. שדה לימד את יוסי וחבריו להאמין שהם אומנם משרתים את העם אך לא יקבלו דבר בתמורה. לא היה תקציב. לא היתה מדינה שתממן אותם" (עמוד 39). ובכל זאת הם פעלו. הם ידעו שאין אחרים זולתם שיעשו כן. 

ב־1938 הצטרף הראל לפלוגות השדה והשתתף בעלייה לחניתה כמדריך נשק. בלילה הראשון תקפו הכנופיות הערביות וחניתה כמעט נפלה. "יוסי ניצב בעמדה ממטיר אש מדויקת מכיוונים שונים כדי ליצור רושם שיש עמדות רבות" (עמוד 42). אז גם התיידד עם קפטן (סרן) אורד צ'ארלס וינגייט, "הידיד", קצין תותחנים שאת רוב שירותו הצבאי עשה בהקמה ופיקוד על כוחות חיל רגלים מיוחדים ומובחרים. וינגייט "היה זה שהגה ויזם את שיטות הקומנדו של הצבא הבריטי: פשיטות ליליות מהירות תוך ניצול גורם ההפתעה ושימוש ביחידות קטנות, מהירות ומאומנות היטב" (עמוד 45).

וינגייט העריך מאוד את הראל והשניים היו לידידים. "באחת הפעולות עם וינגייט, נכנס יוסי לכפר בתוך לבנון, הכוח הותקף ויוסי חיסל יחידה שלמה ברימוני־יד. וינגייט כינה אותו מאז 'The Bomber' והציע להעניק לו אות הצטיינות" (עמוד 46). עם מפקדים־מורים כמו שדה וינגייט אין פלא שהראל הפך למפקד מוערך ומוכשר.

בימי מלחמת העולם השנייה הצטרף לפלי"ם, המחלקה הימית של הפלמ"ח, בין היתר לקח חלק בפעולות החוליה לחבלה ימית כנגד ספינות המשמר הבריטיות. בתקופת ההעפלה פיקד על ארבע אוניות מעפילים: "כנסת ישראל", שתי אוניות ה"פאנים": "עצמאות" ו"קיבוץ גלויות", וגולת הכותרת: "אקסודוס" ("יציאת אירופה תש"ז"). ארבע אוניות אלה הובילו לארץ ישראל כ־25,000 מעפילים, כשליש מן המעפילים שעלו לארץ בתקופת ההעפלה.

גם לאחר קום המדינה פעל הראל כמפקד ואיש מבצעים באמ"ן ובמוסד. הוא פיקד "על יחידות מודיעין ושיקם יחידה שהיתה מן החשובות ביותר, ועסק בעניינים שונים ומשונים ופוצץ אוניות וחיבל במתקני אויב תוך שימוש באמצעים מתוחכמים, ואף נקרא 'הקצין הגבר' משום שחשף תרמית ששינתה את ההיסטוריה הישראלית" (עמוד 181).

סיפורו של הראל שזור בסיפור המאבק על הקמת המדינה, וקניוק מספרו ביד אומן, תוך שימוש בשפתו המיוחדת. העלילה כתובה כספר מתח, וזהו, אולי ספרו הטוב ביותר של קניוק. קריאת חובה.