גיליתי מי הרוצח בעמוד 40.
נשארו עוד 268.
מה עכשיו?
יש בעיה.
אם לא לומר – פרובלמה.
להמשיך או לנטוש?

מצד אחד, הם עדיין לא יודעים את מה שאני כבר יודעת.
הם גם רבים מדי אז ייקח להם יותר זמן לגלות את מה שאני כבר גיליתי ואני רוצה לראות אותם מתפתלים.
תובע מחוזי וסגן תובע מחוזי של מחוז אחד, עורך-דין פליליסט הכי שפיץ במחוז, הבת שלו שהתחילה לעבוד אצלו במשרד ועושה פרצופים כי היא כבר מתה להיפטר מהקטע המביך הזה של "אהה, את הבת של...", אבל לא כל-כך מהר, בייבי, כי אין לה עדיין קבלות וצריך להיתקע כמה שנים עם אבאל'ה, ויש גם תובע מחוזי וסגן תובע מחוזי של המחוז השני, וחוקרי מחלק הרצח של שני המחוזות גם יחד.
את כולם! אני רוצה לראות מתפתלים ומוכיחים את מה שאני כבר יודעת.

מה, כבר אמרתי קודם שאני כבר יודעת וכבר גיליתי? סליחה.

ובכן, החלטתי להמשיך ולקרוא את כל ה- 268 עמודים שנותרו ולחטוף צמרמורת מכל הטעויות ומשפטי אנגלית-עברית-תפוח-אדמה.

אומנם ההנאה מההתפתלות של הנפשות החוקרות הייתה פחותה ממה שחשבתי אבל המשכתי כי היה גם שיקול של השקעה חומרית בספר הזה:
2 קעריות של גרעינים במליחות עדינה, 5 כוסות קפה שחור, לפחות 2 חטיפי דגנים עם שוקולד מריר וכמה עוגיות (מי סופר עוגיות??) + ויתור על שני תרגולים יומיים בגיטרה. בקיצור, עם כל ההשקעה שכבר השקעתי בספר הזה, נתתי גז ורציתי לסיים אותו כמה שיותר מהר וזהו.
וזה לא היה כל-כך קל כי גם התפאורה העיקה:
ערימות של גופות ביערות, ליד בקתות נטושות. מרתפים חשוכים. חדרי ניתוח מאולתרים.
רצועות קשירה ועוד מיני אקססוריז של רוצח פסיכופט שלא מסתדרים לי טוב עם הקפה והחטיף.

ובכל זאת ולמרות הכל, המשכתי. סיימתי. זה לא זה. האדרנלין היה רק מהקפה.

חבל. "עם רדת החשיכה" ו- "ומאז נעלמו עקבותיה" היו טובים מאוד. אכזבת, מרגולין.

@@@
עכשיו קראתי את הביקורות על הספר (המעטות מדי, באופן חשוד, יש לומר) ומיד אחרי שקראתי את המשפט הבא, הכל הסתדר: "רוצו לקחת אותו לאחר הריצה תסדירו נשימה ותפנו לכם זמן בנחת כי ברגע שהתחלתם לקרוא אי אפשר לעצור. "

אל תקשיבו לכל מה שאמרתי. זה לא קשור לספר. אני פשוט לא רצה.

יש לי תקופות של קריאת סוגים שונים של ספרים עכשיו הגיע תורם של ספרי המתח, לקחתי את הספר צדק פראי
ומה אגיד ומה אומר הספר מדהים מדהים והכי מומלץ שאפשר!!!! ספר שיש בו הכל מהכול מתח עוצר נשימה דרמה סוחפת
סוף מפתיע מה עוד אפשר לבקש?! אולי שיהיה קצת פחות מפחיד :-)
רוצו לקחת אותו לאחר הריצה תסדירו נשימה ותפנו לכם זמן בנחת כי ברגע שהתחלתם לקרוא אי אפשר לעצור.

"נקמה היא סוג של צדק פראי".
כך, באחד מהציטוטים הרבים של הפילוסוף פראנסיס בייקון, מסביר לנו המחבר מהיכן נולד השם לספרו, ומה אנו עומדים לחוות.
הסיפור הוא על "סחר באיברים", כאשר עצם המושג המצמרר מתקשר לנו עם מקומות אפלים ורחובות חשוכים במדינות מסוימות, ששומר נפשו יירחק מהם, ואם יצאת מהם בחיים, לא בטוח שבגופך יישארו מספר האיברים שאיתם נכנסת, כנגד רצונך, ל"הרפתקה."
אולם בניגוד ל"סחר" הידוע, שממנו לרוב יוצאים בחיים, ואשר נעשה עבור כסף בלבד (מהצד "הרע" כמובן), ישנו בסיפור מימד נוסף, מלבד המוות הוודאי, והוא מסופר לקראת הסוף.
ומכאן, לסיפור.
אחות בחדר הניתוח שנמצאה מתה וללא חלקים שהוסרו מגופה ועוד מספר גוויות שהתגלו קבורות ביער, מובילות באופן "טבעי" להאשמתו ולמאסרו של רופא מנתח אלים וצורך קוקאין, שהתנפל בזעמו על האחות האומללה במסדרון בית החולים שבו עבדו, כשהאשים אותה ב"פאשלה" שקרתה בחדר הניתוח.
עורך דין מבריק, ובתו העובדת עמו, מצליחים להוציאו זכאי, אולם - כפי שקורה פעמים רבות - אין הם משוכנעים מעל לכל ספק, שמרשם הוא אכן כבשה תמימה.
כעבור ארבע שנים לאחר ששוחרר ונעלם, כשהוא משאיר סימנים שכנראה הלך לעולמו - כפי שרק רופא מנתח יכול להשאיר - מתגלות גופות נוספות, שכמובן מוסיפות נופך מיסטי לסיפור, מאחר שגם זירת הרצח והראיות שבה זהות למקרה הראשון.
בין לבין ישנו סיפור אהבה, שכמובן אף ספר לא שווה בלעדיו... בין עורכת הדין לבין רופא שעובד בבית החולים שבו עבדו הרופא המנתח שהואשם והאחות שנרצחה.
הסיפור זורם ומעניין עד סופו המפתיע, וייחודו בכך שהוא נטול התפלפלויות מעמיקות בבתי המשפט - דבר שפוגם, לעתים, ברצף הסיפור.

ולפני הסיום, הערה לבית ההוצאה לאור:
טעויות דפוס רבות קיימות בספר, דבר שתמוה, לאור מלאכת ההגהה שאמורים לעשות האמונים על המלאכה - שמן הסתם, היו בחופשה בזמן צאת הספר...
אנא מכם, תנו דעתכם לטעויות ותקנו אותן במהדורות הבאות - למען "כבוד" ההוצאה לאור.
הבאתי חלק קטן מהמבחר:
1. בגב הספר: ...כדי להגיע את (אל) האמת.
2. בעמוד 19: "...להיות בכל מקום חוך (חוץ) מאשר איתי,"
3. בעמוד 249: "...ועדיין לא היתה לא (לו) תוכנית בכל הקשור..."
4. בעמוד 255: ...שון מקארתי נמצא בחדר הממתנה (ההמתנה) והוא רוצה...
5. בעמוד 275: "...המשרד שלי אינו מייצג אותך יותק (יותר)."
ועוד מספר טעויות, שלא בדיוק זכרתי היכן הן והמצריכות היגוי יסודי, כדי שהנאת הקריאה מהספר לא תיפגם...
כמובן שלא התייחסתי לשפה העילגת, שנדרשה מן האסיר.

לסיכום, למרות הטעויות שמניתי, נהניתי מאוד.

מקורי מפתיע מרתק