ביקורת/תזכורת לספרים נשכחים
הספר שבידי פורסם בעברית בשנת 1952 ונמצא בספריית אבי המנוח.
סטיפן צוויג כותב ביוגרפיה אודות בלזק.
סטיפן צוויג סופר ואינטלקטואל שספרו החשוב ביותר לדעתי "העולם של אתמול" אוטוביוגרפיה שלו המסתיימת בעליית הנאצים לשלטון.
הוא ורעייתו ברחו לברזיל
לעיר בציביון גרמני-פטרופוליס שמה. לא רחוק מריו דה ז"נירו המדהימה.

שם התאבדו ביחד. הגורם: עולמם חרב עליהם.
סטיפן צוויג כתב ספר אוטוביוגרפי על בלזק.
הוא מתאר בלשונו המיוחדת-תוך הדגשת פרטים שנראו לו כחשובים להבנת נפשו של בלזק המהולל.
סטיפן צוויג ממנסה להבין נפשם של גיבוריו בכל ספריו.
בן דורו של פרויד תורת הנפש הופכת לנושא נחקר ומרכזי בפסיכולוגיה ובספרות. (הוא לא יחיד).
הוא מתאר בספר את חיבוטי הנפש של הסופר הנודע שהיה כנראה מנוול לא קטן ופזרן גדול ותמיד מצא עצמו עם כוס קפה בלי כסף ואחרי אהבות ומשגלים כמעט ללא שעות שינה
גבר גבר...
מחפש מקורות לכסף- מבטיח להוצאה לאור לסיים ספרים ויושב שותה קפה בכמויות וממציא מספר רב של דמויות צבעוניות מאד לטעמם של המבקרים מזמנו ועד ימינו ואני הקטון איני מסכים איתם הדמויות די שבלוניות הרע רע ומכוער והטוב טוב ויפה.
כמובן כפי שציינתי היהודי תמיד רע.(בעניין היהודים הרעים צוויג אינו כותב דבר בביוגרפיה הזו).
צוויג נמשך אחרי הדמות הזו ומשתדל להאיר אותה באור די חיובי למרות שהמנוול הזה בסה"כ היה מוכשר אך כתב ספרים לפי משקל כדי להרוייח כסף ולבזבז אותו.
בתחילת דרכו כתב ממש זבל כדי להרוויח למחייתו.
לאחר שעזב את בית הוריו מדחף לכתוב ולא ללמוד משפטים כרצון אביו. מרד נעורים.
הוא בלזק בא ממשפחה פרולוטרית.
הוסיף לעצמו את הכינוי" דה" בשביל לעלות קרנו.
משהו "מהתחזות" בוודאי היה כאן.וצוויג כרבים רואה בו גאון.
אני ראיתי בספריו של בלזק אי דיוקים בפרטים ביו עמוד לעמוד
כולל באבא גוריו שבו מציין גילאים שונים לאיש ואפילו לא טרח לתקן. (גם המתרגם לא שינה).
הוריו רצו בו כעורך דין והוא לא רצה בכך עזב הכל ישב לכתוב, כתב וכתב ותיאר כל מה שזז והדמויות שבות ונפגשות בספריו זו עם זו בסיטואציות שונות.
הטוב טוב והרע רע והיהודי רע!!.
צוויג מדייק מאד בפרטים-בלזק מרבה בפרטים בעיקר בכל הנוגע לכספים למראה חיצוני , לתחושות.
ובנוגע לכך מראה פניהן של נשים נשים יפות וענוגות וגברים מבוגרים חלקם מכוערים, קמצנים רודפי בצע.
ישנם גם מבוגרים חיוביים יותר.
עוד הערה בעיני מרכזית זוהי "מלאכת המחשבת" הכתיבה הספרותית האחרונה של צוויג הוא מלווה בה את הגאון בלזק עד יום מותו.
למרות מצב רוחו הקודר ישב צוויג וחקר וכתב ואז לא היה אינטרנט.
ובחוץ הייתה מלחמה נוראה.
כנראה ברח לכתיבה כדי לא להביט מהחלון ולא להאזין לחדשות.
את בלזק לימדו בבתי הספר שלנו רבים מאתנו נאלצנו ללמוד את אבא גוריו בגיל לא מתאים-הספר שיעמם אותנו בכל אופן אותי והשניא את המקצוע.
מאוחר יותר חזרתי וקראתי את הספר ההתחלה טובה ההמשך נסחב נסבל.
צוויג הענק הרוח היהודי ההומני הזה שגם לו ספרים העולים באיכותם על אלו של בלזק איש אינו מלמד ולא לימד אצלנו!!!!!
יש איזו תזכורת שלו באחד מספרי הלימוד של חטיבת הביניים
אך הספרים שלו למיטב ידיעתי לא לימדו.
הוא כתב נפלא בין ספריו ביוגרפיות נפלאות על מרי מלכת הסקוטים, מרי אנטואנט, בלזק,,על פושה (מהפכה צרפתית).
ועוד. ובנוסף כתב רומנים "כמו במבוכת הרגשות," "קוצר רוחו של הלב" "אנשים וגורלות".
והוא משלנו אדם הומני אישיות מדהימה .
אותו לא מלמדים אותו משום מה מותר לשכוח.
אני מזכיר אותו כאן את שטיפן הגדול שלנו הסופר היהודי יליד וינה שהכיר אישית את הרצל ואת פרויד, חי חייו בעולם של אינטלקטואלים רבים בינם יהודים. פגש ברוע המזוקק של השלטון הנאצי התאבד כי עולמו חרב עליו כשארופה חרבה בשואה כאמור הוא ורעייתו לא מצאו טעם לחייהם.
למיטב ידיעתי לא היו לו ילדים ואני סקרן מאד אם יש לו קרובי משפחה החיים כיום.
אשמח למידע על כך או אם חי ביננו מישהו שעדיין זכה להכיר אותו או את בני משפחתו.או יודע יותר אנא ממך...
עד כאן.

הרעיון המרכזי בספר שלהיות חילוני במודע נדרשים כוחות נפש.
אדם מטבעו נוטה להתלות בכוח עליון.
ההתמודדות עם המוות היא מעל לכוחותיו.
לכן נדרש אומץ לחשוב באופן שאינו דתי.
המוסר של האדם החילוני נובע ממנו ממסקנותיו שמוסר חיוני.
הוא אינו מקיים מצוות כתוצאה מציווי אלוקי.
חייו המוסריים נובעים מבחירה .
ומהו מוסר?
מוסר על פי תפיסת יזהר משתנה ממקום למקום ומעת לעת.
לכן התנגד לחינוך לערכים בבתי הספר.
בנושא זה פירסם ספר נוסף.
הספר היה בסיס למחלוקת והתקבל ברותחין במערכת החינוך.
ס.יזהר כאדם נחשב לאיש ארץ-ישראל.לחקלאי, לסופר שזכה בגיל ארבעים ומשהו בפרס ישראל לספרות.
למרות שדעותיו היו מאד לא פופלריות. היה גם חבר כנסת שעזב מבחירה... כנראה שהבין שהגו"ב לא בדיוק "תפור עליו".
כמה כאלו היו!?.
כאדם העדיף את הפרטיות שלו, התבונן כביכול מהצד על הארועים סביבו והביקורת שלו היתה נוקבת אמיצה וחדה כתער.
כתיבתו מורכבת מאד.
בכך היה עיקבי מספריו הראשונים שהידוע בהם "ימי ציקלג"
ספר קשה ונוקב מאד על מלחמת השחרור דרך "חירבת חיזעה"
"השבוי" ועד ספר קשה ביותר שכתב על מלחמת יום הכיפורים בשם "גילוי אליהו".
תאורי האנשים והנופים בספריו מדוייקים לעיתים ארכניים ויוצרים תחושה שהוא "משחק במילים" כמו צייר בצבעים.
כמו מוסיקאי בצלילים.
כדרכי ממליץ על ספריו בתנאי שיקראו באיטיות.
עדיף בקול רם.
המינון ספור קצר אחד ליום או עד 15-20 דפים כשהזמן פנוי.
לאחר הקריאה יכול הקורא לסבול מ"תסמיני זעם."
לא מעטים מהמפורסמים בתולדות עמנו בדורות האחרונים סבלו
כרונית מהתסמינים שציינתי כשהוזכר שמו או נושאי כתיבתו.
המימסד לא בדיוק השתגע עליו.
במידה מסויימת התסמינים מזכירים את היחס לפרופסור ליבוביץ, כמובן שאין להשוות בין השניים.
אולי כן?
האמת לעיתים הוא באמת קשה לעיכול!!!
עדיף לכם הקוראים לא לעלות את הנקודות הנוקבות שבספריו בערב רומנטי או במיפגש עם החברה אתם עלולים למצוא עצמכם מבודדים ואף גרוע מכך. (אל דאגה הרוב אין לו מושג במה מדובר בכלל).
ישנם קטעים בעיקר בספריו האחרונים שיש בהם תאורים נפלאים אך מייגעים למדי בהחלט תחליף לא רע לכדורי שינה.
אחרי 5-10 דפים הקורא המצוי צפוי להרדם בעוד התאורים חודרים איתו לעולם החלומות.
לא מומלץ לרוץ לספריה ולשאול בקוצר נשימה "יש לך השבילי איזה ס. יזהרים לשבת?"
עדיף שהקורא יהיה בביתו נינוח (עובד טוב עם כוס קפה טורקי חזק וסיגריה.)
להסתיר מידידים וידידות כי עלול להצטייר כחנון משעמם.
לא מתאימים כספר לטיסה.
מי שיספר לכם שהצליח "לחצות" את ספרו "ימי צקלג" או שהוא עובד עליכם.
או שהוא באמת אדם מיוחד.
או שהיה על אי בודד וזה היה הספר היחיד שמצא(-:
או שכתב עבודה סמינריונית ונאלץ לקרא.
בקורס רגיל יחפש תמצית ולא יתקל בבעיה משום שבדרך כלל גם המרצה בקורס לא קרא.
אשמח לדעת אם יש בין קוראינו הנאמנים מישהו שהצליח "להתגבר" על הספר הזה שבזכותו זכה יזהר בפרס ישראל.הקורא שעשה זאת ראוי להערצה, זאת לאחר שיבדק בפוליגרף וימצא דובר אמת.
בטוח שגבר גם על מלחמה ושלום ויוליסס.
כמורה היה אחלה מורה, כמרצה היה נפלא.
אך כאמור העדיף להתבונן על עולמנו מהצד.
בשנותיו האחרונות עזב את רחובות התגורר ב"ישובי עשרת"ׁ(גדרות).
ליד גדרה - שמר בקנאות על פרטיותו ויש אומרים
שמאז ימי נעוריו דרך שרותו בחטיבת גבעתי ועד "כפר מרדכי" תחנתו האחרונה בחייו לא בדיוק היה אחד מה"חברה".
קריאה נעימה!!