ביקורת ספרותית על רקוויאם גרמני - יהודים בגרמניה לפני היטלר 1933-1743 מאת עמוס אילון
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 7 באוקטובר, 2012
ע"י נצחיה


מתוך כריכת הספר חשבתי שאני הולכת לקרוא אוסף של ביוגרפיות - מנדלסון, פרויד, איינשטיין, ועוד יהודים מפורסמים שצמחו וחונכו בגרמניה. מה שקיבלתי למעשה זה ספר היסטוריה. ואני לא אוהבת היסטוריה.

אמנם מדובר בספר ממוקד מאוד - ההשתלבות של יהודים בחיים הגרמניים, ובעיקר בחיי הרוח והאומנות. אמנם מדובר על תקופה ממוקדת יחסית - 190 שנים שעברו מיום כניסתו של משה מנדלסון לברלין כדי ללמוד, ועד לסילוקם המוחלט של היהודים מכל משרות הניהול, התעשיה, הפרופסורה ועוד. אבל עדיין זה ספר היסטוריה. ובמפתיע - הצלחתי לקרוא אותו, ואפילו נהניתי.

טוב, נהניתי זו מילה קצת לא מתאימה, כי הספר קשה, שנאת היהודים וקשיי האקלום שלהם עולים כמעט מכל דף, והפרק האחרון, "הסוף" הוא כואב וקשה במיוחד (ומסתיים ב-1933, כך שהקושי האמיתי אפילו לא התחיל). אבל היה מאוד מעניין לקריאה. למעשה זה כן יצא אוסף של ביוגרפיות, אם כי לא במובן המסודר של מעקב אחרי אדם מסויים. יש כמה אישים שהספר עוקב אחרי מהלך חייהם בעקביות רבה. כך היה מעניין לקרוא על משה מנדלסון, על הרצל (שלא הצליח בגרמניה) ועל רתנאו. אישים אחרים (פרויד, איינשטיין) מוזכרים בתמציתיות רבה יותר. אבל אני מניחה שאי אפשר הכל במסגרת ספר אחד.

על הכריכה האחורית כתוב שזו "ביוגרפיה קולקטיבית חדורת עומק וחמלה, מסכמת עולם מופלא וחלום של השתלבות ושל סובלנות, שחרף סופו הטראגי נשאר במהותו המפעל הנאצל ביותר של העידן המודרני". אני מסכימה שיש כאן עומק, ושיש כאן חלום טראגי, אבל לא ברור מה כל כך נאצל בו.

כפי שכתבתי, הספר מתמקד בעיקר בהוגי הדעות, הפילוסופים, אנשי הרוח והאומנים מקרב יהודי גרמניה. אין ספק שקל יותר לכתוב על אנשי רוח, שתיעדו את מחשבותיהם והגיגיהם באשר לתרבות הגרמנית ולאפשרות ההשתלבות בה. אבל מלבד הערת שוליים אחת הוא מתעלם כמעט לחלוטין מהמדענים, למשל, ולי זה היה חסר. בשנת 1933 סולקו פרופסורים יהודים מכל האוניברסיטאות במדינה. המחלקה למתמטיקה באוניברסיטת גטינגן, שהיתה עד אז המוקד העיקרי של המחקר המתמטי בעולם, נכחדה לחלוטין בעקבות כך, וזו רק דוגמה אחת, כך שאין ספק שהיה מה להרחיב גם בנקודה זו.

עוד נקודה קטנה שהפריעה לי זה התרגום של הספר. הוא נכתב במקור באנגלית, ומושגים כמו "טקסטים תלמודיים מימי הביניים" או "שבת הזיכרון שלפני פורים" היו ראויים לתרגום הולם יותר בעברית.

מלבד שתי הערות אלה, הספר מחכים ומלמד, אם גם כואב מאוד, וראוי לקריאה.
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נצחיה (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
באתי לכתוב על הספר וגיליתי שכבר כתבתי עליו לפני 11 שנים
חותמת על כל מילה ומילה גם עכשיו, לפני יום השואה
עולם (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
ספר מצויין, מרחיב דעת וכתוב היטב.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ