ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 3 באוקטובר, 2012
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
אני אתחיל את הסיקור של הספר הזה במה שכתוב על הכריכה האחורית: "בספרו הבוגר והמרגש ביותר עד כה מצליח הרלן קובן לשלב מתח עצום באבחנות מפתיעות ומעמיקות על אב ואשמה ועל היכולת שלנו לסלוח".
אז אני אתחיל מנושא הסליחה. בתחילת הספר מתבקשת הגיבורה, אשת טלויזיה המתפרנסת מתכניות צהובות עתירות רייטינג, לסלוח למישהו שפגע קשות בה ובמשפחתה. למראה הבקשה היא מתמלאת חמת זעם, ומסרבת בכל תוקף לסלוח. היא לא יכולה, והיא יודעת שמטרת הסליחה היא שלוות נפש לפוגע, ואינה עוזרת לנפגע. בסיום הספר, במין סגירת מעגל פואטית, מוצאת ונדי הגיבורה את עצמה בדיוק במקום הזה - היא פגעה. היא מכירה בטעותה, והיא מבקשת מהנפגע לסלוח לה. וראה זה פלא, הוא סולח. לא מהשפה לחוץ. הוא סולח באמת בסליחה שכל מה שאפשר לומר עליה היא שהיא נוצרית ומלאה.
אבל דברים אינם עובדים ככה. הרלן כהן-קובן, לא למד כנראה מספיק יהדות, ולא יודע שיש דברים ששום בקשת סליחה לא תכפר עליהם. בין הדברים האלה נמצאת הפצת דיבתו של אדם רעה בקרב אנשים רבים. בדיוק מה שעושים עיתונאים ואנשי טלוויזיה. נזק כזה, משנעשה, מקשה מאוד על העושה אותו תקנו, כי אין מספיק בבקשת "סליחה", אלא יש צורך לשנות את הרושם שנוצר אצל כל אחד ואחד מן האנשים ששמעו את הדיבה הרעה. למעשה לאחר שקראתי את הספר הצטלצל בי השיר של אריק איינשטיין "עיתונאי קטן":
אז איך אתה ישן בלילה
עיתונאי קטן שלי
איך אתה נרדם
על מה אתה חולם בלילה
אחרי שפיכת הדם
איך אתה נרדם
בן אדם, איך אתה נרדם.
אז זה באשר להתחלה ולסיום של "משחק הציד". מה באשר ליתר? העלילה כורכת פדופיליה, אחריות הורית, שכרות של בני נוער, אימות בני נוער, פגיעות פיזיות ונפשיות, צ'טים ורשתות חברתיות, משבר כלכלי, הונאות בורסה, מובטלים וכבוד עצמי. וכל זה ב-350 עמודים שגם אמורים ליצור מתח אצל הקורא. אין פשוט מקום לאבחנות מעמיקות ומפתיעות, ואכן אין כאלה. יש כמה וכמה "אבחנות" אבל מבחינתי זו היתה תחושה של הטפת מוסר. אולי זאת הכוונה במילה "בוגר" בתיאור הספר.
אם מתעלמים מהציפיות שהבטיחה הכריכה האחורית, מקבלים ספר קובני להפליא שאינו טוב יותר ואינו גרוע יותר משאר עשרים ומשהו הקובנים האחרים. מבחינתי גם לא היה מותח, כי התרגלתי כבר לנוסחה הידועה שקובן מחיל ברוב ספריו. אבל אני מניחה שמי שטרם התרגל לנוסחה כן ימצא מתח ואפילו כמה טוויסטים מפתיעים בעלילה. בסך הכל ספר חביב, קליל, משובץ בקצת הומור, וממלא כמה שעות נינוחות של קריאה, בפרט אם הספריה סגורה ואין בבית ספרים אחרים לקרוא.
6 קוראים אהבו את הביקורת
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
