ביקורת ספרותית על עצמי עיניים חזק - דייב גרני #2 מאת ג'ון ורדון
ספר לא משהו

---

"תפסת מרובה, לא תפסת" הוא המשפט הראשון עליו חשבתי כשניגשתי לכתוב את הביקורת, המשפט השני היה: "תסמונת הספר השני" (בהשאלה מעולם הרוק/פופ).
המותחן הראשון שג'ון ורדון כתב, "חשוב על מספר", היה משב רוח רענן בשדה המותחנים האמריקאים. מותחן מעניין שנשען על רעיון עלילתי מקורי שלשם שינוי אינו מיחזור של אחד מרעיונותיהם של קונן-דויל, אגאתה כריסטי, ריימונד צ'נדלר או דשיאל האמט. הדבר היחיד שמנע מ"חשוב על מספר" להיות מותחן מושלם היה הסוף הקלישאתי-הוליוודי שלו.
לכן שמחתי מאד לקבל את הספר השני של ורדון "עצמי עיניים חזק"... אלא שכגודל השמחה כך גם גודל האכזבה. המותחן מתחיל דווקא טוב כשהבלש בגמלאות מתבקש לפתור תעלומת רצח של כלה ביום כלולותיה אבל משם הוא נסחף לסלט של מטורפים עשירים, נערות עברייניות מין, בולשיט נוצרי, מאפיה איטלקית וקונספירציה מגוחכת כשלקינוח אנו מקבלים גם שריפת 52 אנשים במועדון לילה תל-אביבי...
אלמלא השבר בכף הרגל (צריך להזכיר לעצמי להפסיק לשחק כדורסל בשישי וערבי חג) הייתי נוטש את הספר אחרי החלק השני, אבל היות והייתי מקורקע בחג המשכתי לקרוא, אלא שככל שהספר התקדם מהחלק השלישי והלאה יותר ויותר שאלתי את עצמי WTF?... עד לסוף הצפוי (כבר בהתחלה ניחשתי מי הרוצח - כי במודע, או שלא במודע, הסופר מיחזר רעיון דומה מאחד מסיפורי שרלוק הולמס).
הרגיז אותי שהסופר הניח שקוראיו אינם מתוחכמים דיים. ה"פתרון" שהוא תפר בגסות סתר באופן מהותי כמה מהעובדות שהוצגו לאורך הספר הארוך הזה, כמו כן אני עוד לא שמעתי על רוצח מתוחכם שמרצונו הטוב עוזר לחוקר להפליל אותו.

לסיכום: אין צורך לעצום עיניים חזק בספר הזה, צריך פשוט לקחת ולקרוא מותחן אחר (החדש של יו נסבו, למשל...)

ד.א. חבל שהתרגום הנהדר של עפרה אביגד מתבזבז על ספר מאכזב שכזה.

» ביקורות נוספות של רונדו
» ביקורות נוספות על עצמי עיניים חזק - דייב גרני #2