“אם בן המאה ה-19 היה מתעורר עכשיו מתרדמת, הוא היה מוכה תדהמה – התמורות בתרבות, המדע והטכנולוגיה, כמו גם הנוסטלגיה, כנראה היו מוציאות אותו מדעתו. אבל לו רק שרד, וואו, איזה עתיד היה מצפה לו. הספר (שנכתב בשנות השמונים), מגולל את שנות השבעים של עולם מקביל לשלנו, עם ציר היסטורי שונה. בעולם זה קיימות המצאות עתידניות כגון הקפאת אנשים, ניצול כוח הכבידה ואוטומטיזציה נרחבת. על אחת מהמצאות אלו, משרתים רובוטיים, אמון מספר הסיפור (וגיבורה הראשי). אלו נועדו על-מנת להפחית את עול המטלות ולהיטיב את הזמן של המין הנשי, ובכך לשחררן לחופשי. בספר רעיונות מסקרנים, לרבות וילונות סופגי קול, זהב כחומר הנדסי, אינטליגנציה מלאכותית (AGI) ומזור ממחלות ומגילוח. הקפאת בני-אדם לטובת יקיצתם בעתיד, איננה רעיון מקורי במיוחד. היינליין אף מודה בכך, ובסיפורו, ההשראה לטכנולוגיה הינה מספרו הנודע של ולס "יקיצת הנרדם" (אבי הרעיון). ציפיתי לספר מיושן, לשונית ורעיונית, כזה שעלילתו דלה ונשכחת, אולם הופתעתי לטובה. הספר הומוריסטי, מתוחכם ובעל עלילה עשירה. אפילו האקטואליות המפוקפקת של עמנואל לוטם (המתרגם) לא הצליחה לחרב זאת. למסע בזמן יש השלכות, כאלה שיש לתת עליהן את הדעת. היינליין סובר שלא ניתן להסיט את היקום ממסלולו, ובכך פוטר אותנו מפרדוקסי הזמן. בשום אופן אל תקראו את תקציר הסיפור, הוא חשף בפני את השתלשלות העלילה (ובכך גרע מהחוויה). אהבתי את המטאפורה של הדלת המוליכה אל הקיץ. בתום היצירה, חושף בפנינו היינליין את משנתו - העתיד טוב מהעבר, והמציאות רק משתבחת. לו רק יכולנו להתעורר בעתיד הלא נודע, הוא מצר (ואני איתו). כמעט חמישה כוכבים.”

“לא, אמרתי לגרייס, לא לא לא!! אינך נכנסת למטבח! לא יתכן שתרבצי לי על השיש ותתחבי את חוטמך הורוד לקערות ותללקי לי את כף העץ! לא! גרייס מתעלמת ממני באלגנטיות, וכמו כל חתול המכבד את עצמו היא מזנקת על השיש מטיילת מעדנות בין הקערות, כוסות הזכוכית, הסכינים החדים, הכפיות, ומה לא. (סדר אינו אחד מכישורי, כידוע).. כפות הקטיפה שלה אינן מזיזות אף חפץ ממקומו. חצילים? היא מיללת. זה מה שאת מכינה?? עם פלפל שחור? היא מזוררת.. נו באמת! מזון הוא תחום האחריות שלך! היינליין חובב החתולים שותף לדעתה של גרייס. וכך, בעיקבות ציטוט מתוך חתולי מחמדי הגעתי בספין מרהיב לדלת שתוליך את דן דיוויס המהנדס ואת פטרונוס הפוסק חתולו אל הקיץ. חורף מושלג אחד בתחילת הספר גרו דן דיוויס ופיט חתולו בקונטיקט, בבית חווה בו היו 11 דלתות. ופיט ששונא שלג הכריח את דן לפתוח את כל אחת מהדלתות בתקווה שאחת מהן תוליך למזג אויר קייצי. ומכאן הציטוט בתרגומו של עמנואל לוטם, מתרגם אומן: "כשעוד היה חתלתול, כדור צמרירי ומהמהם (לא מוך ולא זמזומים!), פיתח פיט לעצמו פילוסופיה פשוטה. אני אחראי למגורים, למזון, ולמזג האויר. הוא אחראי לכל השאר." דן דיוויס מהנדס אלקטרוניקה בעל דמיון יוצר המציא מכשיר הקרוי נערה שכירה, שתפקידה הוא לנקות למרק ולצחצח רצפות ללא הרף וללא הנחיה, את הצד העיסקי הותיר בידיו של ידידו מיילס. מזכירה תחמנית המצטרפת אליהם משפיעה על מיילס לחטוף את המצאותיו של דן ולנשל אותו. כשדן יוצא נגדם למאבק הם מכריחים אותו ללכת לישון.. לשלושים שנה. דן מתעורר בשנת 2000, המתוארת לפרטיה בספר, דבר ששעשע אותי עד מאוד. דן נהנה מקפיצת הזמן, מהאפשרויות, מהתקדמות המדע והטכנולוגיה, אך כשהוא נתקל בצאצאי המכשיר שתכנן ומחפש את הממציא המקורי מתבררת לו עובדה מוזרה ומותירה אותו סקרן כחתול. הדבר היחיד שיוכל לספק את סקרנותו הוא מסע לעבר. סקרנים? חפשו את הספר. הנאה מובטחת לחובבי היינליין לחובבי מד'ב ומעל הכל לחובבי חתולים! וכך חזרתי אל גרייס. נטיתה להחליק בין רגלי בתנועה זורמת לפנים ולאחור בכל פעם שאני יורדת במדרגות גורמת לי למעוד ולהטיף לה מוסר. מה שכמובן לא משפיע עליה מכל וכל. ברצינות, גרייס, יום אחד אפול ואשבור את ראשי בגללך! וכך מתאר זאת היינליין בקולו של דן: "מי שהכביד עלי (לחפש) היה פיט שעקב אחרי מלפנים, כמנהגם המעצבן של חתולים להתרוצץ קדימה ואחורה בין רגליהם של אנשים שאפשר לסמוך עליהם שלא ידרכו על חתול או יבעטו בו" מה אומר ומה אדבר? היינליין מכיר חתולים.”

“ספר מעולה, קראתי אותו ברצף כמעט ללא הפסקות. מזימות, תכחים, בגידות, מסע בזמן, אישה יפה וחתול אחד ומיוחד. כל אלו ועוד מרכיבים את אחד מהספרים הטובים ביותר של רוברט היינלין. בספר זה היינלין כותב את "הבלדה לחתול", ספר יוצא מן הכלל, ההנאה מובטחת !!!!”

“אם בן המאה ה-19 היה מתעורר עכשיו מתרדמת, הוא היה מוכה תדהמה – התמורות בתרבות, המדע והטכנולוגיה, כמו גם הנוסטלגיה, כנראה היו מוציאות אותו מדעתו. אבל לו רק שרד, וואו, איזה עתיד היה מצפה לו. הספר (שנכתב בשנות השמונים), מגולל את שנות השבעים של עולם מקביל לשלנו, עם ציר היסטורי שונה. בעולם זה קיימות המצאות עתידניות כגון הקפאת אנשים, ניצול כוח הכבידה ואוטומטיזציה נרחבת. על אחת מהמצאות אלו, משרתים רובוטיים, אמון מספר הסיפור (וגיבורה הראשי). אלו נועדו על-מנת להפחית את עול המטלות ולהיטיב את הזמן של המין הנשי, ובכך לשחררן לחופשי. בספר רעיונות מסקרנים, לרבות וילונות סופגי קול, זהב כחומר הנדסי, אינטליגנציה מלאכותית (AGI) ומזור ממחלות ומגילוח. הקפאת בני-אדם לטובת יקיצתם בעתיד, איננה רעיון מקורי במיוחד. היינליין אף מודה בכך, ובסיפורו, ההשראה לטכנולוגיה הינה מספרו הנודע של ולס "יקיצת הנרדם" (אבי הרעיון). ציפיתי לספר מיושן, לשונית ורעיונית, כזה שעלילתו דלה ונשכחת, אולם הופתעתי לטובה. הספר הומוריסטי, מתוחכם ובעל עלילה עשירה. אפילו האקטואליות המפוקפקת של עמנואל לוטם (המתרגם) לא הצליחה לחרב זאת. למסע בזמן יש השלכות, כאלה שיש לתת עליהן את הדעת. היינליין סובר שלא ניתן להסיט את היקום ממסלולו, ובכך פוטר אותנו מפרדוקסי הזמן. בשום אופן אל תקראו את תקציר הסיפור, הוא חשף בפני את השתלשלות העלילה (ובכך גרע מהחוויה). אהבתי את המטאפורה של הדלת המוליכה אל הקיץ. בתום היצירה, חושף בפנינו היינליין את משנתו - העתיד טוב מהעבר, והמציאות רק משתבחת. לו רק יכולנו להתעורר בעתיד הלא נודע, הוא מצר (ואני איתו). כמעט חמישה כוכבים.”

“לא, אמרתי לגרייס, לא לא לא!! אינך נכנסת למטבח! לא יתכן שתרבצי לי על השיש ותתחבי את חוטמך הורוד לקערות ותללקי לי את כף העץ! לא! גרייס מתעלמת ממני באלגנטיות, וכמו כל חתול המכבד את עצמו היא מזנקת על השיש מטיילת מעדנות בין הקערות, כוסות הזכוכית, הסכינים החדים, הכפיות, ומה לא. (סדר אינו אחד מכישורי, כידוע).. כפות הקטיפה שלה אינן מזיזות אף חפץ ממקומו. חצילים? היא מיללת. זה מה שאת מכינה?? עם פלפל שחור? היא מזוררת.. נו באמת! מזון הוא תחום האחריות שלך! היינליין חובב החתולים שותף לדעתה של גרייס. וכך, בעיקבות ציטוט מתוך חתולי מחמדי הגעתי בספין מרהיב לדלת שתוליך את דן דיוויס המהנדס ואת פטרונוס הפוסק חתולו אל הקיץ. חורף מושלג אחד בתחילת הספר גרו דן דיוויס ופיט חתולו בקונטיקט, בבית חווה בו היו 11 דלתות. ופיט ששונא שלג הכריח את דן לפתוח את כל אחת מהדלתות בתקווה שאחת מהן תוליך למזג אויר קייצי. ומכאן הציטוט בתרגומו של עמנואל לוטם, מתרגם אומן: "כשעוד היה חתלתול, כדור צמרירי ומהמהם (לא מוך ולא זמזומים!), פיתח פיט לעצמו פילוסופיה פשוטה. אני אחראי למגורים, למזון, ולמזג האויר. הוא אחראי לכל השאר." דן דיוויס מהנדס אלקטרוניקה בעל דמיון יוצר המציא מכשיר הקרוי נערה שכירה, שתפקידה הוא לנקות למרק ולצחצח רצפות ללא הרף וללא הנחיה, את הצד העיסקי הותיר בידיו של ידידו מיילס. מזכירה תחמנית המצטרפת אליהם משפיעה על מיילס לחטוף את המצאותיו של דן ולנשל אותו. כשדן יוצא נגדם למאבק הם מכריחים אותו ללכת לישון.. לשלושים שנה. דן מתעורר בשנת 2000, המתוארת לפרטיה בספר, דבר ששעשע אותי עד מאוד. דן נהנה מקפיצת הזמן, מהאפשרויות, מהתקדמות המדע והטכנולוגיה, אך כשהוא נתקל בצאצאי המכשיר שתכנן ומחפש את הממציא המקורי מתבררת לו עובדה מוזרה ומותירה אותו סקרן כחתול. הדבר היחיד שיוכל לספק את סקרנותו הוא מסע לעבר. סקרנים? חפשו את הספר. הנאה מובטחת לחובבי היינליין לחובבי מד'ב ומעל הכל לחובבי חתולים! וכך חזרתי אל גרייס. נטיתה להחליק בין רגלי בתנועה זורמת לפנים ולאחור בכל פעם שאני יורדת במדרגות גורמת לי למעוד ולהטיף לה מוסר. מה שכמובן לא משפיע עליה מכל וכל. ברצינות, גרייס, יום אחד אפול ואשבור את ראשי בגללך! וכך מתאר זאת היינליין בקולו של דן: "מי שהכביד עלי (לחפש) היה פיט שעקב אחרי מלפנים, כמנהגם המעצבן של חתולים להתרוצץ קדימה ואחורה בין רגליהם של אנשים שאפשר לסמוך עליהם שלא ידרכו על חתול או יבעטו בו" מה אומר ומה אדבר? היינליין מכיר חתולים.”

“ספר מעולה, קראתי אותו ברצף כמעט ללא הפסקות. מזימות, תכחים, בגידות, מסע בזמן, אישה יפה וחתול אחד ומיוחד. כל אלו ועוד מרכיבים את אחד מהספרים הטובים ביותר של רוברט היינלין. בספר זה היינלין כותב את "הבלדה לחתול", ספר יוצא מן הכלל, ההנאה מובטחת !!!!”