ועכשיו ספר מתח אינטיליגנטי. לא עוד רפרופי ריסים מבוהלים וידיים רועדות אצל צ'נדלר ודשיאל האמט, לא עוד מוחות מסוקסים של מרלו וספייד. כאן יש מתמטיקאים, והידיים הרועדות הן של הקורא שמנסה להבין את הלוגיקה שמסבירה במילים קשוחות שלא לכל אקסיומה יש הוכחה (אמרו לי שגם לנוסחה שבין שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד, אין הוכחה), ומדובר כאן על פיתגורס ופרמה ועם זה צריך להתמודד.

יותר מזה הספר המותח הזה מאמין שהקוראים מספיק נבונים כדי שיתמודדו עם השאלה מהו הסמל הבא שבא בחשבון לאחר כל רצח.

אין בספר הזה בלש קלאסי כמו תמיד, יש כאן פרופסור מפורסם למתמטיקה וסטודנט כנ"ל שמתמודדים עם רציחות מחוכמות, ככה זה באוקספורד.

הכל בסביבה הפסטורלית של הקולג'ים של אוקספורד והסביבה כמו וודסטוק (המקורית) ואחוזת בלנהיים המופלאה (שהיתה בבעלות משפחת צ'רצ'יל).

באמת ספר מעניין וחכם.

לא כל כך הבנתי על מה ההתלהבות..
בעיניי הכתיבה לא כזאת מעניינת וגם הסיפור קצת חסר בשר..
תוסיפו לזה עוד הרבה מילים מתמטיות ואיבדתם אותי.

המורה שלי פעם אמרה לי שמתמטיקה ברמה הגבוהה ביותר שלה היא כבר פילוסופיה, כנראה שאחריי קראתי את הספר הזה אני מבין למה היא התכוונה.
אין הרבה מה להגיד, העלילה טובה והסוף מפתיע מאוד. יש הרבה מושגים של מתמטיקה ובכללי הדרך שבה הגיבורים הראשיים פותרים את התעלומה מתבצעת ע"י חשיבה מתמטית ובלשית כאחד - שילוב שמאוד אהבתי בספר הזה.
לא מומלץ לגרועים מתמטיקה - תאמינו לי אתם תעזבו את הספר מהר מאוד.

התחלתי לקרוא את הספר הזה כי חיפשתי ספר קליל לברוח אליו בין תרגול פסיכומטרי אחד למשנהו. טעיתי, כי למרות שהוא מותח וסוחף אי אפשר לתת לו לעבור על פניך מבלי לאמץ את החשיבה. בסוף יצא שהוא לא רק סיפק לי מפלט מכל ענייני הפסיכומטרי, אלא גם גרם לי להבין שיש המון יופי במתמטיקה ולגשת עם הרבה פחות אנטיגוניזם לחלק הכמותי של המבחן. זה באמת ספר מצוין. והכי חשוב, הוא לחלוטין לא צפוי.

מתמטיקאי ארגנטינאי מגיע לאוקספורד ומוצא מקום לינה אצל גברת מבוגרת. הגברת מוצאת את מותה זמן לא רב לאחר מכן והבחור החביב ביחד עם פרופסור נערץ יוצאים לנסות למצוא את הרוצח.
הסיפור קצר למדי ומתייחס לכמה אנקדוטות מתמטיות כגון משפט אי השלמות של גדל והמשפט האחרון של פרמה.
חביב למדי אם לא לוקחים אותו באופן יותר מדי רציני...

אם נמאס לכם לדעת מי הרוצח זה הספר בשבילכם