נהדר. לא מבין כלום במתמטיקה, אבל התשוקה לעמוד בפני אתגר בלתי סביר מוצפת פה בצורה מצויינת. מאד נהנתי למרות שלא הבנתי שום דבר.

ספר מרתק קראתי בשקיקה את 470 העמודים שלו ולא יכולתי להפסיק לא מצריך ידע מתמטי מוקדם מוסבר ברהיטות ופשטות מומלץ בחום

ספר הכתוב בצורה מעניינת ביותר ועל כך מגיע לו רבות, לעומת זאת הספר לוקה בהסברים רבים לגביי ההוכחה של המשפט. אולי מפני שאדם ללא 3 תארים במתמטיקה לא יוכל להבין זאת ואולי כי הסופר כיוון לקהל יעד גדול יותר ולאו דווקא לאנשים הבקיאים במתמטיקה. צורת הכתיבה הסוחפת תפסה אותי מן הרגע הראשון בו קראתי ועד לסופו.

הספר מוסבר ומוצג כל כך יפה, כך שגם מי שלא מבין יותר מדי במתמטיקה, אך יש לו עניין מסויים בתחום יכול להבין את מהות החידה הצפונה במשפט האחרון של פרמה, עם ההוכחות השגויות והבחינות החוזרות ונשנות של המשפט שלכאורה מספר הנעלמים בו רב מדי בשביל להיות נוסחה אמיתית.
ספר שהוא חוויה צרופה, מספרי העיון יותר, לא ספר סיפורת ממש למרות שזירת פרטים מחייו ומחיי חוקרי המשפט בעקבותיו.

על-אף היות הנושא מדעי טהור, הסופר מצליח להעביר לקורא באופן פשוט ומובן נושאים מתמטיים סבוכים ובנוסף הוא חושף בפני הקורא את העולם הסגור של המתמטיקה העולמית ומה מתרחש שם בחדרי-חדרים ובין העמיתים.

ספר מדהים, כתיבה מרתקת שכוללת גם את תולדותיה של חידה מרתקת כמו גם תולדות המתמטיקה מראשיתה. כל זאת נעשה בצורה באמת מעניינת (ולא היה קשה לקחת ספר מסוג זה לאיזור המשעמם והטכני) תוך נתינת אנקדוטות מתמטיות (בעיקר בפרק הנספחים).
בהחלט מומלץ לחובבי הז'אנר

מאוד נהניתי לקרוא את הספר. הספר כתוב טוב, באופן זורם וברור. אומנם לא הכל הבנתי, כי מתמטיקה זה לא הצד החזק שלי, וגם קשה לי קצת להבין איך אפשר להתלהב כל כך ממתמטיקה, אבל הספר היה מאוד מעניין ומהנה לקריאה.

קראתי הן את התיאורמה של התוכי והן את הספר הזה. שני הספרים מהווים ספרים מובחרים ומשובחים לתולדות המתמתיקה. בעוד התיאורמה של הלפי סדר כתוכי משתדל להשליט סדר בקורות המתמטיקה לפי סדר כרונולוגי, הרי שמטרתו של סיימון סינג בספר זה, הינה אחרת. הוא מנסה לגרום לקורא הפשוט להבין מהו המשפט האחרון שח פרמה, מדוע הוא מהווה בעיה אינטלקטואלית מן המדרגה הראשונה, ומהם גילגוליו של הפתרון המודרני. ספר מומלץ בהחלט.

ספר מצויין, מכניס את הקורא/ת לעולמם של המתתטיקאים בלי לסבך יותר מדי, ובלי להתפשר על הסבר כמו שצריך.

אבל תגידו, יש עדיין מישהו בעולם הזה שמאמין שלפרמה באמת הייתה הוכחה להשערה שלו? למה צריך תמיד לכתוב את האנקדוטה השולית הזאת כהקדמה לנושא הרציני הזה?