ביקורת ספרותית על סלון הדחויים מאת רותם בכר

---

מתוך "תהום"

בין שני הקצוות החבל מתוח ודק. צריך להתקדם.
אם אתן את ידי למישהו – אתייצב, אך העזיבה תרעיד את החבל.
והגובה.
כולם רוצים ידיים. משלבים ועוזבים.
צריך הרבה שיווי משקל.



קטע מתוך הסיפור מפתחות:

"פשוט את המעיל, קלף את העור, נתק את האוזניים, בלע את הפה, חלץ את העיניים ולבסוף – האף. איבדתי את צרור המפתחות שלי. עכשיו אני לא יכול להיכנס. הכל סגור בפני. אין לי את המפתח המתאים לשום מקום שהיה פתוח בפני בעבר. הבית שלי, הרחף-מהיר שלי ושל אשתי דורה, בית הורי, ביתו של החבר הכי טוב שלי, אלן, השיחון הווירטואלי - הכל.
פשוט את המעיל, קלף את העור, נתק את האוזניים, בלע את הפה, חלץ את העיניים ולבסוף – האף. העיר כולה סגורה בפני. נראה שהעולם כולו. אני כלוא, כלוא מחוץ. הדחף הזה לצאת אל מחוץ לכיפה תמיד גורם לי בעיות. המריבות עם דורה ועכשיו זה. אבל הייתה לי סיבה טובה להצדיק סיבוב רגלי מחוץ לכיפה. אני חושב שאפילו דורה תקבל את זה בהכנעה. אבל את מה שקורה עכשיו, המצב המסוכן הזה בו אני נמצא – את זה היא לא תקבל. אני מחוץ לכיפה בלי צרור המפתחות."



פורסמה ביקורת על הספר באתר נוצה

פורסמה ביקורת גם בגלובל ריפורט- האתר להמלצות ספרים מאת יוניתה

» ביקורות נוספות של רותם
» ביקורות נוספות על סלון הדחויים