ביקורת ספרותית על מחסה - הסדרה של מיקי בוליטר #1 מאת הרלן קובן

---

שאלתי את הספר הזה בספרייה עבור ילדיי (הספר מוגדר כספר נוער). בבית פתחתי וקראתי את הפסקה הראשונה: "הלכתי ברגל לבית הספר, שקוע ברחמים עצמיים - אבא שלי מת, אמא שלי במוסד גמילה, החברה שלי נעדרת - כשראיתי את גברת העטלף בפעם הראשונה". מובן שמיד המשכתי לקרוא.

להלן מסקנותיי: בסך הכול הקריאה מהנה. יפה לקובן להריץ את העלילה במהירות ולא לחפור יותר מדיי. הספר בהחלט מותח, אם כי יש בו בעיות אמינות מפעם לפעם ואולי בעיות תרגום המנסה לדבר בעגה של תלמידים, אבל לא תמיד מצליח (מישהו שמע שקוראים לשישיסטים יו"דניקים? כך בספר לכל אורכו).

מיקי בוליטר (האחיין של מיירון מיודענו) מגיע לבית ספר תיכון אחרי שנים רבות בהן נדד עם הוריו שהועסקו בארגוני סיוע כלשהם ברחבי העולם. אשלי, נערה יפה וחדשה אך היא בתיכון, הופכת להיות חברתו, אך נעלמת לפתע ומיקי יוצא לחפש אחריה. בינתיים מצטרפים אליו לעזרה שניים מן המנודים החברתיים של בית הספר וכל אחד מהם תורם משלו לעלילה ולפתרון התעלומה. הם מתמודדים עם פשע ברמה שאינה מביישת את ספריו של קובן למבוגרים. התעלומה נפתרת ומתגלים למיקי פרטים על משפחתו וגורלה. אפילו סיפור המתחיל בתקופת השואה מוצא את מקומו בספר.
ברור שמתוכננים לספר המשכים - עדיין לא ברורים כל הפרטים על חבריו של מיקי ויש לצפות להתפתחויות נוספות.
ומה שנשאר לי בסוף הקריאה היה תובנה עצובה אחת שקובן מעלה בספר: יש הרבה אנשים בעולם שזקוקים לעזרה, אך אי אפשר להציל את כולם. צריך להציל את בעלי הסיכויים הטובים ביותר להינצל ולהשתקם.
והערה לאנג'ל (שקראתי כאן את סקירתה היפה על הספר) - עובדה בדוקה היא שבנים בכל גיל מסוגלים לבכות. וטוב שכך. גם הם זקוקים לפעמים לשטיפה של חלונות הנפש.

» ביקורות נוספות של נוריקוסאן
» ביקורות נוספות על מחסה - הסדרה של מיקי בוליטר #1