ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שישי, 15 ביוני, 2012
ע"י tuvia
ע"י tuvia
לקורא הניגש לקרוא ספר זה, ידלקו אורות אדומים מיד בתחילת קריאתו של הספר
וזאת מכיוון שכבר בפתיחה כותבת המחברת דברי התנצלות, דבר שמיד מעורר
אצל הקורא הנבון את הצורך לגלות זהירות מפני הדברים שהמחברת עומדת
לכתוב. נימה זאת גרמה לי לרצות לקרוא את הספר בצמידות לקוראן, כדי שיהיה לי
את המקור שעליו המחברת מבססת את דבריה.
קריאת בספר איננה סיפור פשוט מכוון שמיד רואים שארמסטרוג יודעת ומכירה את
הטקסט הכתוב. מה שמעורר התנגדות קלה עד כבדה זה הניסיון שלה לתת פירוש
מקל לדברים המופיעים בטקסט.
לדוגמה כאשר מופיעה בטקסט הוראה להרוג את היהודים והנוצרים, הלא מאמינים
מיד תפנה אותנו המחברת לסורות בהן הצטוו המוסלמים להגן על הלא מאמינים
מכוון שהם עם הספר.
נקודה נוספת שאליה יש להתייחס, היא השימוש שהעולמא( מומחי הדת), עושים בקוראן
ובחדית׳ כדי להצדיק את מעשי התועבה שהם עושים ובמיוחד הפתוות ( דינים), המצוות על המאמינים לפעול בדרכים של רצח לא מאמינים, טיפול בנשים בכל מיני נושאים ( דיני אישות מחמירים, איסור על עדות אישה, טיפול לא מוצדק ודינים של הדרת נשים מהמקומות הציבוריים,
כמו גם
ציווי נשיאת רעלה ואף ביגוד אטום יותר וכל זאת בשמה הקדוש של הצניעות).
אין ספק שמוחמד בתור ממציא דת היה אישיות יוצאת דופן בעולם שבו פעל, אבל אין גם לשכוח
שהוא היה מעורה היטב בחברה, הוא ראה לאיפה הרוחות נושבות והגיע למסקנה שיש משום לשנות
תכונה די משותפת לכל מיני מהפכנים חברתיים שפועלים בחברה שקופאת על שמריה וזקוקה לטלטלה חזקה. שתוציא אותה מהקיפאון שבה היא שרויה.
אם משווים אותו לדמויות היסטוריות אחרות שהשפיעו על דתות העולם
אין. ספק שניתן לו מקום של כבוד לשבת בשולחן אחד עם משה, ישו , מרטין לותר. ועוד כמה מורדים אחרים
שהשפיעו על ההיסטוריה הדתית של עולמנו.
הספר לא שיכנע אותי שמוחמד היה איש של שלום ואדם מתון, מכוון. שעל פי הנאמר עלין בקוראן ובחדית׳ הוא היה אחראי על כמה
מלחמות שבחלקן התלוו מעשי טבח, שאחד הראויים לציון היה טבח יהודי חיבר, אשר הסכימו לעזור לו במלחמתו במכה אבל סירבו להמיר את דתם היהודית בדת המוסלמית החדשה.
הנסיונות של המחברת להציג את פעולותיו כחוסר ברירה , הן נסיונות כושלים שהרי תמיד קיימת הבחירה בין מעשה נכון למעשה שאיננו נכון.
בידיעה ברורה שהצגת הדברים בספר חשודה בנטייה לטובת מוחמד ומנהיגותו כראש האסלאם
דבר אשר מוריד בהכרח מאיכותו של הספר ומעלה ספקות במידת האובייקטביות של המחברת .
ראוי לקריאה , אבל סלקטיבית וזהירה.
12 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
tuvia
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
חמדת, חן חן על התשבוחות
בקשר לאיסלאם,
אכן הקוראן נחתם, כמו אצלינו התנך, ואסור היה להוסיף לו בכתובים. לעומת זאת היצירה התורנית שלו המשיכה בצורת החדית׳ שזאת היתה התורה שבעל פה של המוסלמים, ובעצם החדית׳ כולל סיפורים, פסקי דין והחלטות שהנביא וחבריו העבירו מפה לפה , כפי שנהוג אצל אנשי המדבר, עד שאוהדיהם העלו אותם בכתב וחתמו את החדית׳ מכוון שכבר לא היו בטוחים באמיתות הדברים. לאחר החדית׳ הגיע תורם של העולמא להיכנס לסבך הדיון. וזאת על סמך התשתית שהניחו הקוראן. והחדית׳. כך שהרסתם לא קפא על שמרו, והתפתח לא פחות מכל דת מונוטואיסטית אחרת,( היהדות והנצרות), ההתנוונות של הקוראן נובע לאי התחדשותו היחסית, ואי עליית מהפכנים חדשים שיתנו תנופה מחודשת לדת שקופאת על שמריה, ומפנה את האנרגיות הפנמיות החוצה כדי לגרום נזקים לאחרים, ולא פנימה על מנת לעבור רפורמה, שתוציא אותה מהשלב הרצחני בו היא נמצאת. |
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
טוביה - ביקורת מרתקת , מעניינת
ואיכותית . הבעיה באסלאם שהחל מהמאה השביעית שבו הועלה הקוראן על הכתב-הוחלט בעקבות כך כי אין להוסיף או לגרוע ממנו ,ובמקביל לא התפתחה גרסא של "תורה שבע"פ"-כשלנו{המשנה, התוספתא, מדרשי ההלכה והאגדה, התלמודים, פרשנות התלמוד, קובצי שאלות ותשובות וספרי הלכה אשר גרמו ליהדות להיות מעודכנת לבעיות הזמן ולתת תשובות למאמינים }.לא כך קרה באסלאם -ומשום כך היא קפאה על שמריה , והקפיאה הזאת הביאה את רוב ארצות האסלאם בסופו של דבר להישאר אחורנית מכל הבחינות: הצבאיות , המדיניות, הכלכליות ,החברתיות מהעולם "המערבי "המודרני והמתקדם עד ימינו אנו .
|
|
|
tuvia
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
קודם כל רוב תודות לכל אלה שאהבו את הביקורת.
בקשר לשאלתך. לדעתי כמו שציינת מוחמד היה אסטרטג ברמה לא הכי נמוכה, ובחירת בעלות ברית היתה הצורה שעל פיה אפשר לבחון את דרכו הפוליטית. בני מייסר ישבו בנאות מדבר פוריות שליד העיר מדינה, לאחר שמוחמד עשה את ההג׳ירה ממכהלמדינה הוא גילה איזור ידידותי שהיווה לגביו בסיס אחורי ואפשר לולרכז את כוחותיו לקראת זי וק קדימה לנסיון נוסף לכבוש את מכה. היהודים אשר אפשרותו לשבת שםבעצם היו בעלי הבית ובסירובו להתאסלם הביעו בעצם אתרעיון אי קבלת מוחמד כמנהיג עליון. כדי לנהוג בדרך הידועה למען יראו ויראו, לא נותן למוחמד מוצא אחר אלא לחסל את השבט היריב הפוטנציאלי, ( גם כיום נוהגים מנהיגים אבסולוטיים בדרך של חיסול מתנגדים פוטנצאלים בחיסול פיסי לא מתון), כך שצעדו של מוחמד היה צעד צפוי לאור כוונתו להשתלט על חצי אי ערב ולהשליט את דת האיסלאם. |
|
|
Sinbad the Sailor
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
טוביה
אני בהחלט מסכים, הספר לא מתעלה על עצמו והבעיה העיקרית היא התפישה הרומנטית המוקצנת של המחברת על הנושא, התפישה הזו מביאה אותה לקטרג על כל נושא שקשור למוחמד ודתו.
לא אהבתי את ההולכה הזו של הקורא בנתיב צר שלא נותן הרבה הסברים מהותיים אלא פונה יותר לצד הרגשי - כמו למשל אמירות בסגנון: "אחת הסיבות לניכור הגובר של העולם המוסלמי כלפי המערב היא העובדה שבהדרגה גילו המוסלמים את העויינות והבוז כלפי נביאם ודתם..." נו באמת.... הנזירה לשעבר מציגה את הנושא כאילו המוסלמים הם ילדים סוררים שלא מבינים את מעשיהם והשלכותיהם, היא מציגה את הסיפור של הנביא בצורה שמפרשת כל מהלך כאילו השיקולים שהובילו אליו היו רגשיים ונגרמו כי ההם גרמו לו לכך... ככה מציגים פרשנות אישית ולא סיפור שמתיימר להיות ביוגראפיה לדמות מרכזית ששינתה את ההיסטוריה! אגב יהודי חייבר היו בעלי ברית של בני קורייש ממכה, מוחמד שלא רצה להילחם בשתי חזיתות רצה לנטרל מבחינה אסטרטגית את חייבר הצפונית לו, לפני שיתחיל במלחמה עם מכה. אז הוא חתם על הסכם חודייבה עם בני קורייש ובכך נפתח בפניו הפתח למחוק את חיבר ללא התערבות בני קורייש.... צעד אסטרטגי, או ששעל פי גישת הסופרת הוא עשה את זה כי העליבו אותו? מה אתה חושב? |
|
|
froji
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
ברור שהיא מתנצלת
אתה רוצה שקיצונים איסלמים ירצחו אותה????
|
|
|
אבי
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
מוחמד
קראתי הספר במלוא ההערכה לכותבת. היא ביטאה נכונה חלק מעניין מההיסטוריה של האיסמלם vis-a-vis ליהודים. חלק מהחגים שלהם "הועתקו" מחגי היהודים
|
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
יופי של ניתוח לספר:) אהבתי.
הספר עצמו לא כתוב כל כך גרוע. אפשר ללמוד ממנו דבר או שניים. למרות שקראתי אותו לפני כמה שנים טובות.
|
12 הקוראים שאהבו את הביקורת
