ביקורת ספרותית על חברות טובות לנצח מאת ג'ניפר ויינר
ספר טוב

---

הדשא של השכן ירוק יותר ,
לדעתי המשפט הזה מסכם את החברות של אדי וואלרי.

באופן מפתיע הספר הזה החזיר אותי לתקופה שלי בתיכון, אני הייתי אדי , וחברה טובה שלי מילדות הייתה ואלרי .
כמובן שלא עברתי חוויות דומות לאלה של הספר , אבל כן חשתי את הריחוק ואת הנטישה המוחלטת למי שהחשבתי כחברה טובה.

החלקים על העבר של הבנות , העביר בי תחושת עצבות .
הילדות שלך מגדירה באופן משעמעותי את האישיות שלך .

אדי -משוועת לאהבה להרגיש שהיא לא לבדה נכנסת למערבולת של אכילה בלתי נשלטת כי זה מה שמנחם אותה.
ובחייה הבוגרים לקשר שמראש נתון לאבדון.


ואלרי -מנסה למצוא יציבות בחייה משפחה שתכיר בה בתור חלק מהתא המשפחתי.
היא גדלה להיות כל מה שאמא שלה הייתה-בחורה שנמצאת בנתיב להרס עצמי, אנוכית,רוצה רק להתקבל בחברה.

לגבי הספר , הכתיבה הייתה קלילה ונמחמדה , העלילה הייתה כתובה באופן שניתן להיזדהות עם הגיבורה , אולי גם לרחם על דמות של ואלרי בתור ילדה.
העלילה הראשית של הסיפור (החקירה על העלמותו של דן) הייתה משנית לגמרי,ואילו היחסים בין הבנות היוו את העלילה העיקרית.

אני חייבת לציין שאהבתי את הדמות של ג'ורדן השוטר .הדמות שלו העלתה לי חיוך על הפנים.


הספר נחמד , לדעתי הוא היה יכול להיות יותר טוב עם אפילו היו צוללים יותר לעבר ונותנים תחושה של סגירה מלאה .

ממליצה לקרוא את הספר.

» ביקורות נוספות של Miaka
» ביקורות נוספות על חברות טובות לנצח