ביקורת ספרותית על סיפורים מאליס איילנד - עדויות על נדודים ותקווה - הספרייה של בבל # מאת ז'ורז' פרק
ספר מעולה

---

אליס איילנד הוא ספר מאוד לא שיגרתי, אפילו כשמדובר בז'ורז' פרק, הבלתי שגרתי בפני עצמו. זה אחד הספרים הבודדים ביותר בהם קראתי את "המאחורה של הספר", ובו פשוט הופיע ציטוט חזק מן הספר עצמו:


"מה שאני, ז'ורז' פרק, באתי לחקור כאן
זה את הנדודים, את הפזורה, את הגלות,
אליס איילנד בשבילי הוא המקום של הגלות, כלומר
המקום של העדר המקום, הלא מקום,
השום מקום.
מבחינה זו מעניינות אותי התמונות הללו,
מקסימות אותי, מערבות אותי,
כאילו עובר החיפוש אחר זהותי
דרך ניכוסו של אתר המזבלה הזה
שבו נאספו מהגרים בידי פקידים מותשים
והוטבלו כאמריקאים בסיטונות.
מה שמצוי כאן בשבילי
כלל אינו ציוני דרך, שורשים או
עקבות
אלא ההפך: משהו חסר צורה,
על גבול הנאמר
משהו שאוכל לקרוא לו הסגר, או גזירה, או קרע
ושבשבילי קשור באופן אינטימי ביותר, מבולבל ביותר,
לעובדת היותי יהודי."

פרק יוצא אם כן, למסע ממשי, יחד עם שותפו רובר בובר, לאי שהיה כרטיס הכניסה לאמריקה. הספר מחולק ל3 חלקים:

בחלק הראשון מופיע מידע אינפורמטיבי על האי וכן על ההגירה לארה"ב, רשמים אישיים של הכותב ומגע אישי שלו עם החומרים, המקום, האווירה, הנושא וכו'. החלק האמצעי בספר כולל אלבום תמונות מקיף ונרחב של ההגירה לארה"ב, של הבדיקות הרפואיות באליס איילנד, של היוצאים והנכנסים, של מצב המקום כיום וכו', ובחלק האחרון בספר מופיעים ראיונות של הכותבים עם אנשים שעברו באי, הראיונות מופיעים בגולמיותם.

הספר ריתק אותי, המלל בו קצר, כך שקראתי ביום ושבתי והעתקתי וקראתי שנית חלקים שנוגעים במיוחד לרשמים של פרק מן המקום והנושא, אותו הגדיר כמתח שבין נדודים ותקווה.

העיסוק במקום ובאין-מקום, בזהות ושורשים, בחיפוש, עורר בי הרבה מחשבות אישיות על המקום שלי מול הדורות הקודמים, שדווקא אליס איילנד ממש לא היה מסלול נדודיהם, ובכל זאת. נראה, כי כמו שפרק עצמו מנסח זאת, יש בסיפור הזה תמצית הנוגעת לעצם היות היהודי נודד, נטול זהות של מקום ושפה ושייכות אחת (שוב, דברים שעבורי כישראלית נראים ממקום אחר), אך ללא ספק במשך מאות אלפי שנים היהודים התקיימו כך. משפחות שלמות נעו בחיפוש אחר מנוחה, המשפחה שהיא גם המשפחה שלי נעה כך, ופתאום אפשר פרק הצצה מאוד לא קיטשית וקונוונציונלית לתוך נבכי הנושא הטעון הזה. שלא לדבר עם קריצה עקיפה (שאפשר לראות גם בעקיפין) כלפי היומיום היהודי-הישראלי שלנו כאן, ועד כמה באמת אנחנו נוכחים במקום ועד כמה עדיין זו עוד תחנה ברצף. לאלוהים הפתרונים.

מומלץ.

» ביקורות נוספות של זרש קרש
» ביקורות נוספות על סיפורים מאליס איילנד - עדויות על נדודים ותקווה - הספרייה של בבל #