ביקורת ספרותית על בעת ובעונה אחת מאת אהרן אפלפלד
ספר טוב

---

נובלה זו פורסמה ב-1985, ב"ימי הביניים" של אפלפלד, כשעוד לימד ספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון. האם הוא היה שונה אז? אז כן עתה, אפלפלד שומר על טון שקט, מספר סיפור שהוא אחד הקווים ליצירתו – עניין היהודי המתבולל, החדש, הלא מתבכיין, הנטמע בסביבתו. האם זה מצליח לו ליהודי החדש?

פליכס לוקח את הנריאטה, בתו הלגה ובנו קארל להרים, למרפא ידוע ומפורסם, אדם ששמעו הגיע למרחקים, אי שם רחוק מוינה מקום מושבם. הוא לא רוצה לעשות זאת במיוחד, אבל השקיעה של הלגה והמעבר מרופא לרופא וללא תוצאות גרמו לו להשמע לרצונה של הנריאטה, שמקורה באיכרים הכפריים שבהרים לשוב לשם. המרפא הוא קשיש יהודי המצווה על לימוד כתבי הקודש בעברית כמרפא. זה לא קשה לאם, שלמדה עברית בעברה, לא קל להלגה, שלא פגשה קודם כתב זה. אבל מה לעשות ויש בעיה שצריך לפתור. השהות בהרים המושלגים והקפואים לא עושים טוב לפליכס, שנטש את עסקיו רחוק בוינה.

אט אט נפער פער בלתי ניתן לגישור בינו לבין הנריאטה אשתו. גם קודם היה פער, אבל עתה השפעת האם גדולה יותר, השיבה למקורות היהודיים לצנינים בעיניו ומשלל סיבות. בתו האהובה מתרחקת ממנו בהשפעת האם, או שמא זה נדמה לו. משום מה, דווקא לבנו הצעיר, בן הטפשעשרה, הנער המיוחם היוצא ונכנס ממיטתן של המשרתות, הוא מוצא קרבה ומשכנע אותו לחזור לעיר. החזרה לעיר אינה קלה והכניסה הביתה היא הלם גדול למי שסבור שביתו הוא מבצרו אפילו אם הוא יהודי.

זוהי רק נובלה של 140 עמודים, אבל אפלפלד במיטב כישרונו המיוחד מצליח גם הפעם לרקוח עולם ומלואו דווקא ממה שלא אמר, דווקא ממה שאמר במילים מועטות או באמירה שקטה, החודרת עמוק. ספר מקסים.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על בעת ובעונה אחת