הספר הוא רומן גרפי, בשחור לבן (עם גוני אפור נוצץ שזה ממש מגניב) שמספר סיפור עלילתי על עולם הביניים שאליו מגיעים כל אלו שנטלו את חייהם במו ידיהם. הסיפור מתחיל עם מתאבד חדש שמגיע אל העולם שמעבר ומוצא את עצמו נמצא בעולם שבו כולם מסביבו פגועים פיזית בצורה כלשהיא וכולם ממשיכים לחיות חיים כלשהם אבל בלי הרבה רגשות מעורבים.
את סיפור המקור של קרת לא קראתי אבל בהחלט לא ציפיתי למה שהתרחש לי מול העיניים, במיוחד כי מדובר ברומן גרפי. העולם שחנוכה בונה על הסיפור של קרת הוא ממש מיוחד, יש בו בהחלט אווירה של משהו מעבר, משהו על הגבול הלא ברור של המציאות, ואני חושב שהתפיסה של התוכן בצורה ויזואלית מוסיפה לחווית הקריאה.
מה שלא אהבתי כלל הוא הגסויות, החיפוש אחרי משהו חומרי לממש את עצמך והדיבור הגס והזול והלא סיפרותי כל כך.
מה שכן אהבתי הוא הסיפור המצוין, הבוקס לבטן בכל מיני סצנות שמרגישות כמו משהו יותר מידי אמיתי, ואת היופי הויזואלי של השימוש בצבע כסוף בתוך השחור לבן.
ואחרי הכל הקריאה היא קצרה וזה מרגיש כמו סרטון מונפש ביוטיוב עם קריין ללא רגש.
בכל מקרה, לי זה לא כל כך התאים...

מעריץ אדוק של קרת. מושלם כרגיל. יגרום לגלגלי המח שלכם לקפוץ משמחה. קרת הוא תמצית החשיבה שנקראת "מחוץ לקופסה"!! והכל בנופך כל כך ישראלי, פשוט ועממי. ממש ללקק את האצבעות וכמעט את הדפים.

קרת מביא לנו כאן דמות ראשית שמתאבדת רק כדי לגלות שעברה לחיים שלאחר המוות, שלא כל כך שונה מזה של העולם שהשאירה מאחור. הקלה משהו. מלא ברגעים נחמדים ואווירה לא מוגזמת של מלנכוליה. עם זאת, הדבר הבולט כאן הוא האמנות. מלא בצבעים כהים וגוונים של שחור ואפור, בקווים מתערבלים, מבריקים של כסף, זה מופלא ושובה לב.

מאוד אהבתי את הסיפור עצמו. יש משהו שהולך לאיבוד כאשר הוא מגיע עם קומיקס. אני אמביוולנטי (כאשר אני משווה בין הספר המקורי לקומיקס עצמו). אבל הספר עצמו (קומיקס או רגיל) הוא מהמם לדעתי. עושה לי טוב במיוחד כאשר אני מדוכא. יש משהו במלנכוליות הזו שמאוד משעשע.

הוא עוסק בעולם הבא של המתאבדים. על המציאות שהיא יומיומית בלבד, ושבירה של השגרה ואז חזרה אליה. אני לא עושה צדק לספר עם הבקורת. מספיק לקרוא אותי וקדימה לספר עצמו.

נהניתי ממנו אפילו יותר מלקרוא את האורגינל.