ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 22 באפריל, 2012
ע"י רונדו
ע"י רונדו
מצטער לקלקל את חגיגת הנס פאלאדה, לדעתי הספר הזה מצטרף לגל-עכור של ספרות גרמנית שמנסה "להלבין" את הפשעים הנוראיים של הגרמנים בזמן השלטון הנאצי. בכוונה אני מציין גרמנים ולא נאצים, כי רוב רובו של העם הגרמני ידע טוב מאד מה מתחולל מאחורי גדרות התיל של הגטאות ומחנות ההשמדה. את הגל הזה הוביל גינתר גראס (שרק בשבועות האחרונים יצא המרצע האנטישמי שלו מן השק) שבספריו ניסה למרק את מצפונו של העם הגרמני וטען שגם הגרמנים סבלו לא פחות מהיהודים ושאר העמים שנטבחו בימי הרייך השלישי.
רודולף דיטצן (ששם העט שלו הנס פאלאדה) היה אנטישמי לא קטן. במאמר שהופיע ביום שישי צוטטו מספרו החדש כמה משפטים ששיקפו את דעותיו בנושא היהודים, לדוגמא: "גבלס מגלם את שורש הרוע, הוא השטן עצמו וכל הרוע הגלום ביהודי העולם אינו מגיע לקרסוליו של הרוע שלו".
אף שהספר נכתב ב-1947 הוא יצא רק לפני כמה שנים וגם אותו רתמו הגרמנים לניסיונותיהם לנקות את מצפונם ועל כן הסלידה המוקדמת שלי ממנו. בעצם, רק בגלל שקיבלתי את הספר מהבת לפני שנה לא העברתי אותו הלאה עד שבערב יום הזיכרון לשואה החלטתי להתגבר על הסלידה והתחלתי לקרוא אותו.
אפשר לא להסכים עם הדעות של גינטר גראס אבל כישרון כתיבה יש לו, לעומתו הספר של רודולף דיטצן (פאלאדה) טובל בבינוניות למרות המקוריות של הרעיון וקו העלילה המרכזי; הכתיבה שבלונית, הדמויות בנאליות וחד-מימדיות והעלילה מתמשכת וחוזרת על עצמה. הדבר היחידי שעורר בי שמץ של עניין היה תיאור החיים היומיומיים של הגרמנים הפשוטים באותן שנים.
למעשה הסוף השאיר אותי אדיש לחלוטין לגורלם של הזוג... כי ממש באותם עת, מעבר לגדרות בגרמניה ומזרח אירופה נטבחו מיליוני יהודים, דבר שלא מוזכר בספר הזה אפילו בפסיק.
לסיכום: סופר אנטישמי, ניסיון נואל נוסף ל"הלבנה" של הגרמנים והגרוע מכל: הספר משעמם.
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
פיית הספרים
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
מסכימה ולא מסכימה
מסכימה עם המשפט "הכתיבה שבלונית, הדמויות בנאליות וחד-מימדיות והעלילה מתמשכת וחוזרת על עצמה"
(הספר משעמם עד עמוד 600 מתוך 650 עמודים, כשבסוף עוד נספחים). הוא כתב אותו בשבועיים. עריכה לא היתה מזיקה. אפשר היה לצמצם אותו בחצי. אני לא מסכימה לכך שהוא התכוון לנקות את המצפון הגרמני. אני דווקא הבנתי מהסיפור, שבקושי הם יכלו להציל את עצמם, וכשמדברים על חסידי אומות העולם, עד שקראתי את הספר לא באמת הבנתי במה זה כרוך. לקראת הסוף מבינים כמה אכזריים הנאצים היו, וכמה חפים מפשע נאסרו, התעללו בהם והוצאו להורג, וכשאני אומרת חפים מפשע, אני לא מדברת על אלה שפעלו נגד המשטר, אלא אלה שממש ממש לא היו מעורבים בשום שערוריה, כמו אחיה של אנה קוונגל. מה שאני לא מצליחה להבין זה מאיפה כל האס.אסים גייסו את כל השנאה, כל הסוהרים והאנשים שהיו עובדים פשוטים של הגסטפו, צריך עשרות אלפי אנשים פסיכופתים סדיסטים בשביל למלא את כל התפקידים האלה. למשל השופט של בית המשפט לעם (*ספויילר) שהחליט להתעלל בהם ולהשפיל אותם בזמן המשפט להנאתו, למרות שהודו על הכל כבר בהתחלה, והסנגור של אוטו קוונגל. למרות שאח"כ הוא מודה בשתיקה שהוא הבוגד האמיתי בעם ולא קוונגל, ושאר האסירים הפוליטיים שאסורים במרתפי הגסטפו, שהתחננו למוות כדי לגאול אותם מיסוריהם, אבל האריכו את ההתעללות בהם. זה רק מראה שהיה צריך להיות בנאדם באמת יוצא דופן כדי לעשות משהו נגד המשטר, להסכים לוותר על חייך (במקרה הקל) או להגיע למרתפי הגסטפו (במקרה הקשה), זה מחיר מאוד גבוה. ואל תשכחו שאנחנו מדברים גם על משפחות עם ילדים. מה שמחריד אותי היום שהדברים האלה ממשיכים לקרות בעולם, כמו מחנות הריכוז בסין (נגד הפאלון גונג ע"ע) לשם סחר באיברים. כולם יודעים את זה וממשיכים להתעלם ועוד לסחור עם סין. כולל ישראל. |
|
|
אפרתי
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
עדיין לא קראתי את הספר, אבל
נקודת הראות שלך בהחלט מסקרנת ומוצא חן בעיני שאתה לא נסחף אחר העדר, שיצא מגדרו בהתפעלות, ויש לך דעה משלך. הביקורת שלך כתובה כרגיל יפה מאוד. לפעמים, פשוט עצם העובדה שגרמני התנגד לנאצים גרמה לכולם לשרוק בהתפעלות.
|
|
|
גוטי
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
אני בשוק, אני המומה!!
אתה מתייחס לספר עם המון דעות קדומות שלדעתי, קלקלו לך את ההתרשמות מראש. הסיפור אינו "רעיון" של פלאדה אלא סיפור אמיתי, אמיתי!
אני חושבת שדווקא מאוד מעניין לקרוא על השואה מזוית אחרת לגמרי ולאו דווקא מהזוית שלנו, היהודים. יכול להיות שהסופר אנטישמי, אני לא ממש הרגשתי את זה. להיפך אני הרגשתי את תחושת הפחד שהגרמנים חוו מהשלטון. זהו סיפור על זוג גרמנים פשוטים שניסו "לעשות" משהו, ומה עלה בגורלם זה הכל!! |
|
|
צבי
(לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
ובאופן כללי יותר, לגבי "ניקוי המצפון הגרמני"
האמת שאני מגיע למסקנות "קצת" שונות.
ראשית כל, אין כל ויכוח בקשר לכך שהאחריות של העם הגרמני לגבי השואה לא נגמרת בבעלי התפקידים בממסד הנאצי ובחברי המפלגה. האחריות רובצת גם על כתפי אלה שידעו ולא נקפו אצבע, וגם האלה שיכלו לדעת וניסו שלא לדעת. אחרי שהגענו לתמימות דעים (כך אני משער) לגבי הנקודה הזאת, נוכל להבין את המחלוקת שלנו. היו גרמנים, (כמובן שהם היו מעטים, אבל היו) שפעלו נגד היטלר, תוך סיכון חייהם וחיי משפחותיהם. סיכון שהגיע ברוב המוחלט של המקרים לידי מימוש מלא וכואב וחלק גדול מהם עמד בכך בכבוד ולא הביע חרטה. הרומן הזה איננו דוקומנטרי אבל הוא נשען על בסיס עובדתי מוצק, ומטרתו להנציח אנשים שעמדו בגבורה ולחמו בקרב אבוד מראש אך ראוי. הספר הזה לא מנקה, לא מנסה לנקות, ולעולם לא ינקה את המצפון הגרמני בהקשר של השואה. אך יש יחידים שמצפונם נקי ואינני רואה כל טעם נפגם בהנצחתם - להפך, מדובר במעשה ראוי וחינוכי. הדעה שלך היא הדעה השלטת במערכת החינוך בשנים האחרונות. גם אני, כאשר למדתי בתיכון בצורה מקיפה ונרחבת על השואה ועל הרייך השלישי לא למדתי דבר (אפילו לא אזכור) על קשר העשרים ביולי למשל... והפעם הראשונה שנחשפתי לקשר ההיסטורי הזה הייתה דווקא בסרט ההוליוודי "מבצע ואלקירי" ולא בבית הספר. יש משהו שטחי ושקרי בניסיון "להחביא" את ההתנגדות הגרמנית (של יחידים וקבוצות כאלה ואחרות) להיטלר, כמו גם את המעורבות של בעלות הברית בשואה (למשל היעדרן המכוון של הפצצות אמריקאיות על מחנה ההשמדה אושוויץ החל מהמחצית השנייה של שנת 44' שבה הגיעו לשליטה אווירית מוחלטת באזור). |
|
|
צבי
(לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
גם אני לא מוצא כל ביסוס לטענה הנ"ל
אני כבר יודע פרטים לא מעטים אודות הסופר, אולם אני לא שש לחפש הוכחות לכך שהוא אנטישמי או לא. כאשר אתה מכפיש את שמו של אדם, חובת ההוכחה היא עליך. הציטוט היחיד שהבאת לא משקף דבר, כי הוא יכול להיות תוצר של דמגוגיה עיתונאית זולה (תופעה נפוצה למדי במחוזותינו). לדוגמה:
למרבה האירוניה גבלס הטיף לכך שהשטן היהודי מרכז את כל הרוע בעולם, וההמון נשמע לו, מתעלם מתוך בחירה מכך שגבלס מגלם את שורש הרוע, הוא השטן עצמו וכל הרוע הגלום ביהודי העולם אינו מגיע לקרסוליו של הרוע שלו. --- במילים אחרות, הייתי רוצה לראות את הטקסט המלא שממנו הובא הציטוט. |
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
לא היכרתי את הטענה כי פאלאדה היה אנטישמי, זה חדש לי ואנסה לברר זאת
אני אישית אהבתי מאד את הספר. הספר מסופר מנקודת המבט של גרמני המתקומם כנגד המשטר הנאצי מסיבות שכלל אינן קשורות ביהודים. הוא אינו מתייחס לשואה לדעתי משום שהוא מסופר מנקודת מבט של גרמנים שאולי כלל אינם מודעים לה. אך יש בספר דמות יהודית המתוארת באמפטיה, מה שמגביר אצלי את הרצון לבדוק אם הטענות כי פאלאדה היה אנטישמי מבוססות.
|
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
תקלקל בכיף. אדרבא. תודה על הכנות.
|
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
