אחח, כמה טוב להיות גבר, גבר כזה, אתם יודעים, מנהיג, לדרוך את הנשק להזיז את החיילים על שולחן החול, לדפוק על מפות, ולצעוק באנגלית.. או רוסית, על קצינים זוטרים. לראשונה הייתה כאן הזדמנות אמיתית להביע דעה על המהלכים הגבריים של מלחמת העולם השנייה. מלחמה שנכתב עליה רבות בה קיפחו חייהם חיילים ואזרחים כאחד, השמדה המונית אל מול פיתוח מדעי מסעיר. הלוואי שמרק פרו המכובד היה יכול להראות לנו את הגבר מאחורי המדים, את ההחלטות האישיות, אולי גם הטיפשיות, את הבטחון..זה נכון, יש לא מעט היסטוריה ככה איך אומרים.."צהובה" על המנהיגים, אבל חביבי, דעה אישית, זה ספר מחקר? כבר קוראים לו שבעה גברים במלחמה, מעבר לחידושים הנהדרים חסרים קצת דעות, אתה יודע, הצלבה, השוואה, לא מספיק לשים את כולם על כריכה אחת, מה כל כך מפחיד? להשוות בין הצורר הנאצי למנהיגי העולם החופשי? לספר קצת מה היה אילו כמה החלטות לא היו חלות. המלחמה הקרה נגמרה ממזמן, יש לנו מספיק ספרי ביוגרפיה, והיסטוריה על המדף, קצת תוצאות השוואתיות דיון מעמיק לא היו מזיקות, מעבר לזה הספר הזה מעניין, למי שאוהב יותר פוליטקה מאשר מלחמה, רגע? מישהו אוהב מלחמה? אה שכחתי..גברים.

האמת הניתנת להאמר, ספר זה נכתב על פי כללי הכתיבה ה״רזה״ שכיום היא המודה בכתיבת רומנים.
כתיבה רזה פרושה, שאין להכמיר במילים, בתיאורים ובפירושים, יש לכתוב ישר ולעינין, לקצר ולא
להאריך, לגעת בנושא בלי לפרשן ובלי לפלפל, כתיבה נקיה קצרה וללא סופרלטיבים.
אבל, בכתיבה היסטורית טובה לא ניתן לעשות בכתיבה רזה, כי כתיבה היסטורית מעצם טיבה
צריכה להסביר ולגעת בנושאים לעומק.
דבר נוסף שיש צורך לומר בקשר לספר זה, שהוא נכתב ע״י היסטוריון צרפתי, כאשר הדמות שמייצגת את הצד הצרפתי היא שארל דה גול, שבתקופת המלחמה לא היה משורת המנהיגים
הראשונה, ובשביל היסטוריון צרפתי, זה דבר בלתי נסבל להתייחס אליו כדמות משנית, על כן יש אצלו ׳ניפוח׳ לא טיבעי של דמותו שעושה מצד שני עוול לדמויות היסטוריות אחרות שתפסו מקום
חשוב יותר ממנו, דבר שלדעתי יש בו כדי לפגום התיאור ההיסטורי.
מצאתי התייחסיות רבות בתיאור הארועים שיש בהם פגם או הגזמה בתאור שאיננו מתבסס על מקורות היסטוריים אמינים.
לדוג׳ הוא מתאר את הפצצת דרזדן כפשע מלחמה, מונה את מספר המתים בעשרות אלפים, בעוד
שברוב המקורות מספרם לא עולה על 20 אלף, הוא משווה את תקיפת דרזדן להפצצת הירושימה
ומצד שני הוא מתרץ אותה כדרישה של סטלין כדי להקל על התקדמות החזית המזרחית לכוון
ברלין.
מצאתי אצל המחבר הרבה התיחסיות לנושא השואה, והוא נוגע בכמה נקודות חשובות : האם היתה פקודה מפורשת של היטלר לחסל את היהודים?
האם השואה היתה מבצע מאורגן ע״י גוף מרכזי שהוריד הנחיות מגבוה, או תחילתה ביוזמות מקומיות מפקדים מקומיים?
הוא עוסק בשאלה אם רוזוולט רצה להציל את היהודים, ולמה בנות הברית לא הפציצו את אושוויץ?
שאלות מאות חשובות, תשובות מאוד לא טובות, קצרות, ומוטות.
פרו באמת מנסה להחזיק מרובה, אבל כמו שאומרים״ תפס מרובה, לא תפס״, ולדעתי הספר לא
תפס מרובה, ואת מה שתפס הוא מצליח להרוס על ידי פרשנות של השנים האחרונות, אשר בה
עוצמת האשם של גרמניה מופחתת ע״י פיזור האשמה על כל הצדדים הלוחמים, כך לדוגמה סטלין לא פחות אשם מהיטלר בביצוע פשעים נגד האנושות, וארה״ב לא פחות אשמה מיפן בביצוע פשעי מלחמה.
האם שווה לדעתי לקרוא ספר זה?
האמת, לאדם שמתמצא בתולדות המלחמה ספר זה לא מחדש דבר, ואפילו יכול להכעיס אותו
כי יש בפירושיו כדי לעוות נתונים ידועים ולהציג דברים בצורה לא אמיתית.
לאנשים שהידע שלהם לא עמוק, לא הייתי ממליץ על הספר הזה, יש ספרים טובים ממנו, ושנותנים
תמונה אמינה יותר למה שקרה בתקופה חשוכה זאת.