- אבל למה ציפית?
- אהמממ... לספר טוב יותר?
- סופר יהודי אמריקני כותב ספר על מלחמותיה של ישראל. מה כבר היה יכול לצאת מזה?
- בוא נחשוב: כמה אלופים ישראליים שאינם רודפי שמלות? ספר על ישראל שאינו עוסק רק בצבא?
- מת על הנאיביות שלך.
- למה אתה תמיד פוגעני?
- זה התפקיד של פיצול, אתה יודע.
- נו שוין. גם לחלוק עלי זה תפקידך, או שמותר לך להסכים איתי שזה ספר דפוק?
- אני חולק עליך מתוך היגיון צרוף, לא מתוקף תפקידי. תראה, מי שמכיר את ההיסטוריה לא זקוק לספר הזה. אבל מי שלא? עדיף לשמוע עליה מהרמן ווק מאשר לא לשמוע עליה בכלל, נכון?
- למה? כי כאן הוא ישמע שאשכול פחדן, גולדה בורה, שרון הרפתקן, בר לב נקמני, דיין גנב, שכחתי מישהו?
- דיין באמת היה גנב. ושכחת את דדו.
- כי הוא כן יצא טוב. מפסידים מצטיירים טוב בספרות. כולם אוהבים גיבורים טראגיים.
- אז את יוני נתניהו.
- כנ"ל.
- את תדמיתה של ישראל.
- היא השתנתה מאז. עסקת ג'יבריל, הנסיגה מלבנון, ההתנתקות, עסקת שליט, שלושה מבצעים כושלים ומזרח תיכון בקריסה. מי זוכר עדיין את אנטבה?
- אתה. והרמן ווק.
- אל תזכיר אותנו במשפט אחד.
- הוא עד כדי כך גרוע?
- אני לא זכיתי בפוליצר.

בעיני הספר הזה משובח מהספר הקודם. חייהן של אותן דמויות על רקע מדינת ישראל המתעצמת בששת הימים דרך מלחמת יום כיפורים וכלה בסוף שנות השמונים.