עם התחזקות הדת בעולם, לדעתי זהו ספר חשוב. חלקיו הראשונים, שמפריכים את הטיעונים בעד קיומו של אלוהים הם הטובים ביותר, למרות שבמקרה שלי זה די לשכנע את המשוכנעים. עם זאת, חלקים אלה, המפריכים את הטיעונים בעד אלוהים ומעלים טענות נגדו בהחלט חיזקו את אמונתי האתאיסטית. כמו כן, הספר משובץ בציטוטים שלעתים קרובות העבירו בי פרץ צחוק קצר.

החיסרון היחידי של חלק זה הוא אולי הכעס של דוקינס לכבוד שנותנים רוב האנשים ואמצעי התקשורת לדת והרתיעה שלהם מלבקר אותה גם במקרים בהם היא מעלה טיעונים מגוכחים. לי אישית הכבוד שלו זוכה הדת לא מפריע, כי לדעתי אי הוויכוח עם אנשים המאמינים בלידות בתולין ובריאת עולם בשבוע לפני 5000 שנים לא מראה על כבוד. זוהי אותה הסכמה עם ילד קטן בכך שהחבר הדימיוני שלו הוא אמיתי.

לאחר מכן, הספר עובר לתקיפת הדת עצמה וטיעונים לכך שאפשר להיות מוסריים ללא דת. גם חלק זה הינו טוב, אך לדעתי הוא משכנע פחות מאשר הפרכת אלוהים.
גם בנקודה היהודית, הכותב יכל לעשות מחקר מקיף יותר. הוא מצטט שני מחקרים משנות ה-70': אחד באמת מזעזע, של ג'ורג' טמרין, אשר הציג לילדי בית ספר את סיפור הקרב על יריחו, שלאחר כיבושה בני ישראל הרגו את יושביה ולקחו את כל חפצי הערך למקדש. 66% מהנשאלים נתנו את הסכמתם המלאה למעשיהם של בני ישראל. לקבוצה אחרת, הוא סיפר את אותו סיפור רק החליף את יהושע בגנרל לין ואת בני ישראל בממלכה סינית עתיקה. במקרה זה, רק 7% הצדיקו את התנהגותו. ייתכן שמחקר עכשווי היה מעלה תוצאות שונות.
כמו כן, הוא מצטט מחקר משנת 1978 לפיו 85% מהיהודים בארה"ב התחתנו עם יהודים. מאז הרבה מים זרמו בירדן והמצב השתנה.

למרות חסרונות אלה, כשמדינות רבות נשלטות בידי פונדמנטליסטים מטורפים, וגם בארצנו הכפייה הדתית לא שוכחת, זהו ספר חשוב ושמחתי לראות אותו שבועות רבים בראש רשימת רבי המכר.

רומן היסטורי-פסיכולוגי מדהים אודות הקונסולים של צרפת ואוסטריה בעיירה נידחת בבוסניה שתחת השלטון העותמאני.

כמו כן, בהיבט הישראלי, הצרות של בני המערב במזרח בהחלט נוגועת לנו ונראות מוכרות...

ספר מדהים, מזכיר קמעה את צופן דה וינצ'י, עם נטייה משמעותית יותר לצד הפילוסופי ופחות לצד ההרפתקני.
הספר מתאר את המסע של דוקטורנטית צעירה אודות מיסטר Y, דמות בידיונית שהופיעה בספר מקולל שכל מי שקרא אותו נעלם.
העלילה סוחפת אותה לסחרור פילוסופי מטה-פיזי, המקיף את אלהים, המפץ הגדול, מהי ההכרה ושאלות גורליות נוספות.

ספר מרתק אודות אדם מרתק שחי בתקופה ובמקום מרתקים.
הקריאה קולחת, והיא מתארת אל לחד כפטריוט לבנוני, לא שפוט של ישראל, סוריה, איראן וכל הגורמים שבחשו בקלחת הלבנונית החל משנות ה-70.
בסופו של דבר, לחד הבין שישראל היא הגורם שאיתו נוצרים לבוניים החפצים במדינה חופשית ודמוקרטית צריכים לשתף פעולה.
תשומת לב לכך שלחד הוא גנרל, ולא סופר, ועברית אינה שפת אמו, לכן הצד הספרותי של הספר, שנחלק בין סקירה היסטורית אודות לבנון לפרטי האוטוביוגרפיה של לחד, אינו הצד החזק בו. לעתים קרובות היתה לי הרגשה שאני קורא תמליל של ראיון של מישהו מהרחוב, ולא ספר אמיתי, זאת בשעה שכותבים כתום שגב וסטפן אמברוז הוכיחו שניתן לכתוב ספרי היסטוריה עיוניים גם בכתיבה שמזכירה יותר ספרי קריאה.
למרות עניין זה, הפשטות של כתיבת הספר תורמת לקריאה מהירה וברורה שלו.

ספר מרתק אודות חייו של יהונתן גפן בבוהמיה התל אביבית לצד אגדות כגון אריק אינשטיין, אורי זוהר וכו'. הספר כתוב בסגנון טוב מספיק כדי להפוך לחומר קריאה טוב גם עבור מי שאינו פריק של התקופה והאנשים המדוברים.
עם זאת, לי אישית היו כמה בעיות עם המתקפות הארסיות נגד אורי זוהר, וכן הגישה התומכת בסמים "קלים".

ספר חשוב ומאלף של יוסי ביילין.
הספר עוסק במספר בעיות שהעסיקו את המדינה בעבר, ושפתרונן (או ההחלטה שלא לפותרן, כגון החוקה) הפכו מפתרונות העבר לבעיות ההווה והעתיד.
עם זאת, ביילין הוא כידוע אופטימיסט חסר תקנה, וסביר להניח שחלק מהפתרונות שלו לא יעבדו בשכונה הרעה שישראל נמצאת בה. האומנם ניתן להגיע לשלום עם הערבים? האם מתן אפשרות גורפת לשחרור מהצבא מטעמי מצפון, לא יצרף אלפי חיילים מוכשרים ותורמים לבחורי הישיבות? האם באמת למאות אלפי העולים בשנות ה-50 היה פיתרון דיור טוב יותר מאשר עיירות הפיתוח? האם באותה תקופה היה אפשר לשכן אותם במרכז הארץ או לפתח תשתית ראויה בעיירות אלה?

ללא ספק הספר האהוב עלי, הספר שקראתי הכי הרבה פעמים בחיים שלי.
אין הרבה מה להרחיב בסיפור על הכלבה שעקב מצוקה כלכלית נמכרה לבעל אחוזה בסקוטלנד, אך מתוך געגועים היא החלה במסע קשה ובודד, בעיקר להולך על 4, של מאות קילומטרים, בחזרה הביתה.

בימים אלה, כשממשלת תורכיה עודנה ממשיכה במאמצים להכחיש את השואה הארמנית, חשוב מאד לקרוא כל פרט מידע על התקופה.
הספר אומנם אינו ספר היסטוריה, אך הוא מתאר בצורה נפלאה את קורותיהם של מספר כפרים ארמנים באזור מוסה דאג שהבינו את הגורל הצפוי להם מידי התורכים במהלך השואה הארמנית, ברחו להרים, והשיבו מלחמה שערה לכוחות העותמאניים העדיפים.

למרות שספר זה הינו שנוי במחלוקת, הוא מציע תבנית מדהימה להבנת התמונה הגדולה של הפוליטיקה של ימינו. לפני מלחמת העולם השנייה, העולם נחלק למדינות לאום. במלחמה הקרה, הגושים נקבעו ע"פ אידיאולוגיה. כיום, החלוקה היא לפי ציביליזציות. הציביליזציות העיקריות הן המערב, הסינים, ההודים והאסלאם.

הספר דן במאזן הכוחות שבין הציביליזציות, והתמורות שחלות בו, בעיקר שקיעת המערב.

ניתוח זה מוליך למסקנות מעניינות: קונפליקטים בין-ציביליזציות עשויים למשוך בעלות ברית של הצדדים המעורבים ולכן יש להתייחס אליהם בזהירות רבה יותר. בעוד שמלחמה בין שני שבטים אפריקניים תוגבל ללחימה מקומית, מלחמה מקומית בין מערביים למסלמים עלולה להפוך למלחמת עולם עקב התערבות מדינות נוספות.

במישור הישראלי, חבל שהכותב לא מתייחס בהרחבה לסכסוך הישראלי-פלסטיני, לעומת הסכסוך ביוגוסלביה שזוכה ליחס רב. אך מי רוצה להרים את תפוח האדמה הלוהט הזה?