לא איבדתי רעיה אהובה, אבל איבדתי אם אהובה בגיל צעיר. החוויה שעלתה בי עם קריאת המכתבים של דן בנור לרעייתו שהלכה לעולמה היתה עמוקה ומרגשת, גם מפני שרבות מהתחושות והמחשבות המועלות בהם ליוו אותי בזמני.

אני שולח המלצה לכל מי שחווה בעבר או חווה בהווה אבדן של אדם יקר, לקרוא את הספר, ולהיות עד לאופן שבו יצר החיים שלנו מושך ומוציא אותנו אט אט מתוך האפלה והיאוש אל האור והתקווה.

גם מי שלמזלו לא היה שם, יעבור עם הספר ועם בנור חוויה מרגשת.

עדות מרגשת ועוצמתית להתמודדות עם מחלתה ואובדנה של רעיה אהובה - מתהומות העצב ועד לשיבה אל החיים: אסופת מכתבים (אותנטיים) שכתב פרופ. דן בנור לאשתו אחרי שנפטרה ממחלת הסרטן בגיל 50.

כתיבתו של בנור קולחת, ישירה, אמיצה ונוגעת ללב. האהבה העזה של האיש לאשתו בחייה ובמותה ממש עולה כחיה בין הדפים, וכך גם געגועיו העזים אליה ותחושתו שלא יוכל להמשיך את חייו בלעדיה. או אולי לא ירצה.

בתוך כך אנו עדים גם לתהליך בן 10 שנים שבו הוא מתמודד עם האבדן והכאב, מערכת הקשרים עם 4 ילדיהם, הזיכרון וההנצחה, השאלה כיצד ממשיכים את החיים בלעדיה, איך חושבים על מכונית חדשה, המשך קריירה, טיול, סרט, וכיצד מוסיפים לזכור ולאהוב את האהובה המתה ובתוך כך גם לתת מקום לזוגיות חדשה.

שואב, מרגש, וטומן בחובו תקווה גדולה לכל מי שחווה שכול ואובדן, וחוויה אנושית מאלפת לכל מי שלא.

כמה ציטוטים מהספר, שאולי מספרים את כל הסיפור כולו:

"את תמשיכי לחיות בתוכי ולהיות אהובה, כל-כך אהובה, תמיד, כל זמן שאני אהיה, לא מאמין שיהיה אחרת, לא יכול להיות אחרת".

"לא מוכן להיות 'נורמלי' אם המחיר הוא הקהיית הזיכרון או טשטוש דמותך".

"אני מתגעגע, אוהב, רוצה אותך – כל השבוע, כל לילה, כל הזמן. מה לא הייתי נותן כדי להחזירך. אבל כבר אינני ממהר להצטרף".

"זה נורא לחשוב שאני מסוגל להמשיך לחיות בלעדייך".

"אני רוצה אותך, אבל כבר לא מוכרח אותך כמו פעם, כבר לא מתפורר בלעדייך".

חוויה חזקה!!!