בתחילת הדרך בקריאת ספר זה חשתי הזדהות מוחלטת ואבסולוטית עם סיפורה של הסופרת אליזבט הייך וכבר בפרק הראשון נשאבתי לתוך התיאורים האותנטים של חייה וחויותיה בתוך משפחתה והיו לכך כל הסיבות שאנו הקוראים מחפשים מן הרגע הראשון
הייך ידעה להשרות בסביבתה מתח גם אם זה נשמע לסובבים אותה כילדה וכבת למשפחה נורמטיבית כאדם מוזר ושונה מכלל הבריות מה גם שהיא עצמה חשה בניכור ובהתרחקות שהפגינה כלפי יקיריה שאולי זה מה שעורר אצלה את האי שייכות למעגל בתא המשפחתי
הספר מרבה לדבר על החיים והמוות על האלוהים הרוחני ועל הקיום הגשמי ועל נצחיות הרוח והנשמה
אחד התיאורים שהסב את תשומת לבי וגרם לי להתרגשות הוא על החיים הנצחיים והלא גשמיים וכך היא כותבת "הו הזמן הו המוות עד מתי איאלץ להמשיך לסבול כאסירה בכבליכם? כמה פעמים אצטרך להטיח את ראשי בכותלכם האטום הבלתי חדיר? הרעלתם כל רגע מאושר בחיי כי תמיד הייה עלי להבין שבו ברגע שהיה לי משהו הוא כבר אבד כי היה עליו להגיע לקיצו
ועתה אני אסירת תודה לך הו תמותה כי מעולם לא הרשית לי ליהנות אף לרגע מאושר זמני וחולף ועקב סבל תמידי זה גיליתי את הנצח האינסופי את ההוויה האלוהית עצמה"
הסופרת מתארת את האבדון והגולמדות שהיא שרויה בו ושבני משפחתה אינם מבינים למה הילדה המוזרה והשונה כך מתנהגת היא מתארת בלשון כל כך אמיתית ונוגעת ללב את ייסוריה וקשייה בחיים השונים שהיא חיה שזכרונות החיים העתיקים והקדמונים שהיו לה בדורות העתיקים וכך היא מבכה את מר גורלה " אני קול קורא במדבר אני סולל את דרך הבורא אני מטביל אתכם במים אחריי יבוא אחד החזק ממני שאיני ראוי אף להתיר את שרוכי נעליו הוא יטביל אותכם ברוח הקודש ובאש"
" אז אני תעיתי עדיין במדבר ובכיתי ללא קול בבקשת עזרה כשאני מזילה דמעות בלתי נראות"
וכך היא מבכה את מר גורלה בתיאורי ההזיות המעבירים אותה לזכרון הנצחי והבלתי נשכח תוך כדי חייה הנורמלים כפי שכל בני האדם חיים ואז לפתע היא מעבירה את הקורא לחיים השונים והמוזרים שהיא חיה במצריים העתיקה וכאן לדעתי נפרדות דרכנו כי חשתי שהתיאור איננו אותנטי וקרוב להמשך הדרמה אלא תיאור גאולת הנשמה מייסוריה ומחטאיה והחיפוש אחרי ההתקדשות כשם הספר
המשך הסיפור התמקד בחיים של בת המלך המצרי "פתאהוטפ" וככל שהיא מעמיקה בסבך תיאור ההתקדשות כך היא מתנתקת מדמות הגיבורה שאהבתי בתחילת הספר נכון לא כולנו אוהבים לערב היסטוריה ענקית ומפוארת שאני בין חסידה וקוראה לבין ספור של גלגול נשמות שהיא גם פילוסופיה בפני עצמה
לסיכום נהנתי לקרוא את הספר וגדולתו של ספר זה עצם הניגודים שבו והעברת הקורא מעולם הגלוי והצפוי לעולם הסתר והמסתורין

"הכח הגדול של האדם הוא הגעגועים. למקום שאליו נמשכת תודעתן של אדם על ידי געגועים – שם הוא יתגלם מחדש."

לפני כ 17 שנים חברה שכנעה אותי לבוא אתה לחברה נוספת שקוראת בקלפי טארות, הייתי אדישה לגמרי לכל העניין ואז הגיע תורי..כשפתחה בקלפים היא לא ראתה שום כלום שקשור למשפחה ,בעל וילדים. היה לה פרצוף של סימן שאלה? אז עניתי שאני עסוקה כרגע בדברים רוחניים יותר מאשר דברים גשמיים. ושוב הפרצוף של סימן שאלה? עניתי שאני נמצאת בסידא יוגה שזו יוגה רוחנית וזה כל מה שמעניין אותי כרגע. והיא רק אמרה שאחשוב על כך שאני צריכה להגשים את האימהות שלי ולחשוב על תא משפחתי ולאחר מכן יהיה לי מספיק זמן ליוגה ושטויות במיץ.

ותוך זמן קצר שיניתי מחשבות וכיוונים בעקבות הפגישה הקצקצרה הזו .התהדרתי בבן זוג משפחה וילדים,
מעניין מה הייתה אומרת אם הייתי מגיעה היום .

הספר הוא על מסע והתפתחות רוחנית של אליזבט הייך שמשתפת אותנו בתהליך שעברה בעקבות התעוררות
התודעה והנפש להגיע למהות הטבעית ולאלוהות הפנימית שלה .
למרות 470 העמודים הספר זורם וקריא. לאנשים שאוהבים חלקיקים מטאפיזים הספר יהיה בגדר ממתק. ולאנשים שמקבלים גרדת ועקצוצים מהנושא ראו הוזהרתם נא לא להתקרב לספר כי הנושא יפיל עליכם תרדמת ופיהוקים.

אליזבט מתארת בדיוק רב את חייה כפי שהם כיום, ובמקביל מספרת על הגלגולים הרבים שהנפש שלה עברה
כבת פרעה במצרים היא מספרת בדיוק על ההתקדשות שעברה אצל הכהן הגדול אח של פרעה ואיך הוכנסה בסודות
שרק מעטים יודעים. קשה לי להאמין שיש משהו שהיה בקי בכל הפרטים הקטנים על מצרים דאז בלי לראות מקרוב
את החיים שם. הספר מלבד הסיפור האישי של אליזבט מתאר גם הסברים על המרכיב האלוהי, מהו,? מה מרכיב את העולם. ?
יש שרטוטים גאומטרים וקצת פיזיקה על המרכיבים והיסודות שמהם העולם בנוי.( זה היה החלק המתיש והמייגע כי אני
לא אדם של מספרים).

וכמובן אי אפשר בלעדינו היהודים בכל המשוואה. מסופר על תפקיד ארון הברית וכוחו הרב.
מוזכר מטה הקסמים שהפך לנחש. ( לא מדובר ברב קוסם הארי פוטר האהוב) איך בנו את הפירמידות ולא בעבודה
קשה מדי .הקסמים הם פשוט ידע רב שהיה ברשות המצרים אפשר לומר שהידע הרב מקביל לתורת הקבלה או לתורתו של משה.
מעבר לכל הקטע הרוחני הספר עניין אותי בפאן ההסטורי של מצריים. הספיניקס והפירמידות ותרבותם העשירה
של המצרים ולא הכוונה לחומוס ופלאפל.

אליזבט היא יוגיסטית ויש לה בית ספר ליוגה ששם היא מפתחת ומקדמת את רעיונותיה בעולם.

ובנימה קדמונית זו חג שמיח לכל בית ישראל וכל אחד שינצח עם יציאת מצריים שלו...

התקדשות הוא ספר מופת.
זהו סיפורה האמיתי של המחברת.
סיפור חיים שמעבר לזמן ולמקום.
אליזבט הייך זוכרת את חייה מגלגולים קודמים.
זוכרת בצורה כה יפה ומלאה, עד שהקורא מתמסר ונסחף.
הסיפור נע בין ההווה ובין מצריים הפרעונית הנשלטת
ע"י בני האלהים בעלי הגולגולת המוארכת והמוח העצום,
פליטי יבשת אטלנטיס שיצרו את מצרים ואת התרבות בכלל,
בעולם שלאחר שקיעת יבשת האם.
הספר מעיר ומעורר ומסביר ומבהיר את עולמנו המוזר,
מבחינות כה רבות ובצורה כה מלאה,
שעל החוויה המתקבלת לא נותר אלא לומר - מרהיבה.

במילה אחת: מרתק!

(בהסתייגות אחת: ישנו קטע ארוך עם הסברים מתימטיים/גיאומטריים - לא בשבילי, מדלגת. זה לא פוגם בהנאה שלי מקריאות חוזרות של הספר).

עוד ספר שהוקסמתי ממנו בעבר. יודעת שהמון נערות ונערים בני זמנינו היו שמחים לעבור את החוויה שעברה גבורת ספרנו במצרים העתיקה, חוויה רוחנית מעמיקה, ולכן נימת הביקורת שלי כלפי הספר. לא שאינני ממליצה להתפתח רוחנית רק כדאי לדעת איך ולמה נכנסים כדי לא להנזק...לכשעצמו הספר מרתק...

הספר הזה נגלה לי בחיפושיי אחר משהו נפלא ממני, משהו הוביל אותי אליו ממש כמעט יד ביד.
כתוב בצורה גאונית, אמיתית לחלוטין וכנה בצורה יוצאת דופן.
לקחתי המון ממנו, בעיקר ידע יקר שלא ניתן כמעט לאתרו, רק בספרי קבלה וחסידות.
בקיצור, לחסוך מילים, כי הן יקרות, רוצו להשיג אותו ותראו שאני לא מגזים.
למי שהחיפוש אחר האמת מניע אותו או אותה, מומולץ ומציל חיים. כן, עד כדי כך!
אז יאללה.
אייל

ספר מעולה עם עלילה מאוד מעיינת, גורם לך לרצות לסיים אותו ביום אחד
הסופרת נוטה לקפוץ מדבר לדבר דבר ,מה שקצת מקשה על הקורא להבנת הרצף הסיפורי.
סה״כ מעביר טוב את סיפור גילגולה של הסופרת.

מומלץ, לא קל אך ממלץ , קוראת שוב אחרי עשור, מגלה בו דברים מדהימים התואמים את הידע של תודעת העל. מדברת על עולם הסיבות, על שליחים עצמאיים, על החיבור מחדש לתודעת העל, יכולת השליחים לתרום לאנושות , מפתיעה . מופלא, תהנו.

לי אישית היה מאוד קשה לקרוא את הספר. אני חושבת שהידע שהכותבת מביאה עימה הוא כה עצום שלא כל אחד הוא כלי מספיק גדול בכדי להכילו.הספר הוא ספר לימוד בעיני, כמו צופן שיש לפענח -מי שיוכל לפענח הוא מי שבידיו הכלים המתאימים ומי שעדיין לא בשל(כמוני) יבין שזה גדול עליו, ובאנחה גדולה יסגור את הספר ויניח אותו בצד.