"עם התמוטטות ברית-המועצות ומדינות נוספות שעמדותיהן הפוליטיות היו מנוגדות לאינטרסים של ארצות-הברית והמערב, הסבירות לעימות בין-לאומי גדול נמוכה עתה מאי-פעם, זו כמובן הטובה בבשורות הטובות. אבל עם זה עלינו להכיר בעובדה שעדיין משוטטים ברחבי העולם טרוריסטים בין-לאומיים מנוסים ומאומנים רבים, ולכמה מהם קשרים עם סוכנויות מודיעין של מדינות." (עמוד 24)

"קשת שש" (הוצאת הד ארצי, 1999) הוא ספר מאת הסופר האמריקאי טום קלנסי. הספר עוקב אחר עלילותיהם של שניים מגיבוריו הקבועים של קלנסי, נפגשו לראשונה בספר "סכנה ברורה ומיידית", אנשי המבצעים המיוחדים של סוכנות הביון המרכזית, "ג'ון קלארק, שהציל פעם מבצע שהשתבש ותוך כדי כך גם חבורת חיילים, לפני זמן רב ולפני כמה נשיאים. לאיש הקומנדו הימי לשעבר, אמרה עליו ה-CIA, יש אוסף מרשים של עיטורים והמון הישגים." (עמודים 144-145), ושותפו הצעיר וחתנו, דומינגו "דינג" שאבז ש"היה בעבר מפקד כיתה באוגדה השביעית הקלה של חיל הרגלים ונחשב בשעתו לחייל החזק ביותר, בעל הכושר הגופני הטוב ביותר והיעיל ביותר הלובש את מדי ארצו, וזו היתה הסיבה שג'ון קלארק בחר בו לתפקידו ב-CIA – ובמסגרת ההיא הוא ביצע כמה משימות מסוכנות וקשות בשדה." (עמוד 32)

עלילת הספר נפתחת כאשר קלארק, (הלוא הוא למעשה ג'ון טרנס קלי), זיהה את איום הטרור העומד בפני העולם המערבי לאחר נפילת מסך הברזל (גם בספר זה זיהה קלנסי את האיום הרלוונטי ביותר לשלום העולם בטרם נפלו מגדלי התאומים, בפיגוע שנראה היה כאילו יצא היישר מספרו "חוב של כבוד") והציע במזכר שהגיש לנשיא ארה"ב, ג'ק ראיין (שמוזכר בספר במרומז בגלל משפט הגירושין שניהל קלנסי באותה עת, במהלכו תבעה גרושתו זכויות יוצרים על דמותו של ראיין), כי "הפתרון הברור לבעיה המחמירה – כנראה- הזאת יהיה כוח אנטי-טרוריסטי רב-לאומי חדש. אני מציע את השם "קשת". אני גם מציע שבסיס הארגון יהיה בממלכה המאוחדת." (עמוד 24) את הגוף החדש הציע קלארק להקים בבריטניה משום ש"בממלכה המאוחדת קיים ופועל עכשיו 'שירות האוויר המיוחד' – SAS – שהוא כוח המשימות המיוחדות הטוב ביותר –כלומר המנוסה ביותר בעולם." (עמוד 24)

הספר נפתח כאשר קלארק ושותפו הצעיר שאבז, שהינו גם חתנו, טסים עם משפחותיהם לבריטניה, בה יוקם "כוח קשת" ללוחמה בטרור, אשר יורכב מחיילים מיחידות עילית, שהינם בני לאומים שונים החברים בנאט"ו, ובהן צרפת וגרמניה, כמו גם בנות ברית אסטרטגיות של ארצות הברית, ובהן ישראל. קלארק מונה למפקד "כוח קשת" בדרגת בריגדיר-גנרל, זאת למרות העובדה שסגנו, אליסטר סטנלי, "היה מייג'ור בשירות האוויר המיוחד, ה-SAS" (עמוד 10), מציין כי הביון הבריטי מודע לרקורד המבצעי שלו. "בריגדיר הוא המעט שאנחנו יכולים לעשות, ידידי. חילוץ קוגה וחיסול דריאיי היו מבצעים מזהירים, אם עדיין לא אמרתי לך." (עמוד 28)

כחלק מהקמת הארגון מוקמים שני צוותים ללוחמה בטרור המורכבים מחיילים יוצאי כוח דלתא, SAS, הקומנדו הימי האמריקני, יחידת GSG-9 הגרמנית ועוד. דינג מקבל פיקוד על צוות 2 של "כוח קשת" ולשם כך מוענקת לו דרגת מייג'ור (רב-סרן). קלנסי ביצע בטרם כתיבת הספר בתחקיר מעמיק וקפדני אודות יחידות ההשתלטות והלוחמה בטרור ברחבי העולם המערבי ובכלל זה ההווי ביחידה, האימונים והפעולות. הוא מתאר היטב את הוויי הצוות. "דינג, מייג'ור מדומה, הפר במידה מסוימת את הנוהל כשהרים כוסות בירה עם אנשיו, סמלים כולם. הוא תירץ זאת בכך שהיה סמל ראשון צנוע ומפקד כיתה לפני שנעלם בתוך הלוע הפעור של סוכנות הביון המרכזית, ה-CIA, ושימח את לבם בסיפורי נינג'ות על חייו הקודמים – סיפורים ששומעיו האזינו להם בכבוד מעורב בהנאה. ככל שאוגדת חיל הרגלים השביעית היתה טובה, היא לא היתה טובה עד כדי כך. אפילו דינג הודה בכך אחרי כמה ספלי בירה של ג'ון קארג'." (עמוד 38)

לי כקורא (גם בגלל שהייתי בצנחנים והתאמנתי גם במקומות אחרים) היה קל מאוד להזדהות עם דמותו של דינג הנאלץ להתמודד עם אתגר הפיקוד על צוות לוחמים מוכשרים ממנו בהרבה. "עליו להנהיג אותם ופירוש הדבר שעליו להיות טוב ככל אחד מהם או טוב יותר בכל דבר ודבר שהצוות אמור לעשות." (עמוד 29) למזלו של דינג בצוות משרת גם חברו הוותיק, הסמל חוליו "אוסו" וגה, אשר שירת עם דינג במבצע המתואר ב"סכנה ברורה ומיידית" ומרגיע אותו באומרו הדבר "זה לא צריך להדאיג אותך, דינג. תשתווה אלינו אחרי שבוע בערך, בדיוק כמו שהיה בקולורדו." לאמיתו של דבר לא רצה שאבז שיזכירו לו את המבצע ההוא. חברים רבים מדי אבדו בהרי קולומביה, במבצע שארצם לא הודתה בו מעולם." (עמוד 32)

בקיאותו של קלנסי באה לידי ביטוי בתארו את אימוני הירי לאחר מאמץ. "הדבר החשוב מכל, חשב דינג, הוא יציבות הכיוון למטרה למרות הריצה האמורה לגרום לאנשים להתנשם וליצור דימוי של לחצי קרב אמיתי. אבל הממזרים האלה יציבים כמו פסלי ארד מחורבנים." (עמוד 32) אותם מעביר דינג לאנשיו במטווחי היחידה, ובתיאור פעולות הלחימה וההשתלטות דוגמת זו, המתוארות כפי שהן מתרחשות במציאות. "שאבז, מיד אחריו, הבחין באדם חמוש שני שעמד וניער את ראשו כאילו כדי לנקות אותו. הוא פנה לכיוון האחר אבל עדיין החזיק את נשקו והכללים היו כללים. שאבז ירה שני כדורים אל ראשו. לקני התת-מקלעים היו מוצמדים משתיקי קול ועל רקע התפוצצויות מטעני ההלם לא נשמע כמעט קול היריות. שאבז הפנה את נשקו ימינה וראה שהטרוריסט השלישי היה כבר על הרצפה ושלולית אדומה זרמה מתוך מה שהיה ראש לפני פחות משתי שניות. "נקי!" צעק שאבז." (עמוד 59)

"כוח קשת" הופך עד מהרה מבצעי, אולם ארגון טרור חדש, עם אג'נדה ואמצעים המאיימים על שלום העולם כולו, מעמידים את הכוח החדש למבחן קיצוני, שיחייב אותם ללחימה קשה ברחבי העולם אבל גם קרוב לבית. התרגום של יוסף אשכול, אשר הינו לרוב מתרגם מצוין הבקי היטב בעולם המושגים של הכוחות המזוינים האמריקנים בו עוסק קלנסי, לוקה בחסר. שגיאה חוזרת למשל, היא תרגום המושג –Rangers, יחידת הסיירים של צבא ארצות הברית, למילה "נחתים" אשר הינה למעשה Marines, זאת אף שהמינוח הנכון הוא סיירים. בנוסף למרות שהצירוף של הדמויות והרעיון מבטיח, העלילה קלושה ולא מקיימת. אף שקלנסי הוא רב אומן בכתיבת ספרי מתח בנושאי ביון וצבא, ושארבעת הספרים המוקדמים אודות ג'ק ראיין וחבריו ("המרדף אחר אוקטובר האדום", "משחקים פטריוטים", "הקרדינל מהקרמלין" ו"סכנה ברורה ומיידית") אהובים עלי עד מאוד, הרי שספר זה בינוני מאוד. רק למכורים שמוכרחים, כמו בבדיחה על הפולניה שרואה סרט מסוים עד הסוף, לראות אם בסוף הם מתחתנים.