זה לא ספר על התבגרות. ג'ים גריידי הוא אמנם בן 16 כשהוא מתחיל את מסעו לקראת הזיקנה, מסע שיסתיים חודשים אחדים אחר כך, שבמהלכו הוא חווה חיים שלמים, ובסופו יהפוך לאדם אחר, מגובש ובלתי מתפשר, כזה המקדש את העקשנות והדבקות במשימה, כזה שנראה שלנצח ינדוד בלי מנוח.
סיפור העלילה מספר על הגיבור - שגדל בחווה בטכסס ובגיל 16 מצא את עצמו על פרשת דרכים: סבו מת, החווה נמכרה, הקשרים עם הוריו רופפים, והוא יוצא עם ידידו בן ה - 17 מעבר לגבול, למכסיקו. התאור של מה שקרה לו, של האכזריות העוני המנוול של האנשים, כמו גם החמלה והיופי והנכונות של עניים להתחלק במעט שיש להם, וגם ההתבוננות המוסרית בחיים במה שצריך לעשות. במה שנכון ומה שאסור.
הספר ריתק אותי אליו. זה מוזר כי תכניו זרים מאד לי ולעולמי: בוקרים העובדים עבודה קשה וסיזיפית, עם הרבה אלימות ומעט שאר - רוח. כל הגיבורים הם גברים, ושתי הדמויות הנשיות מבליחות לרגע כדי להדגיש את החיים הגבריים והקשוחים, ולהדגים את יכולת הבחירה המוגבלת של נשים בזמן ובמקום ההוא.
הערה קטנונית אחת: ההוצאה בחרה לתרגם את הדיאלוגים המרובים בספרדית בנספח בסוף הספר. זה איפשר לי, אמנם, לנסות לבחון את כישורי בהבנת שפה זרה לי לגמרי, אך עיכב וקטע את רצף הקריאה.
יש משהו מיוחד בסגנונו של מקארתי: אין בו הגיגים. הסופר ודמויותיו שומרים את מחשבותיהם לעצמם. ההתרחשות בספר מתנהלת בדיאלוגים קצרים, כאשר הרגש העומד מאחורי הדיאלוגים עומד לעתים בסתירה לתוכנם.
מקארתי כמו גיבוריו הוא סופר בלתי מתפשר, והוא מצליח לכתוב סרט במילים ולגרום לקורא להיות חלק מהעולם אותו הוא מתאר. הספר חווייתי ומעורר מחשבה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
