ביקורת ספרותית על שמחה גדולה בשמים (בשמיים) מאת אמונה אלון
ספר טוב

---

השפה יפה, הכתיבה קולחת, אבל יש בה מן טון של יאוש תמידי. לא משנה מה שלומציון מתארת, חוויה טובה או רעה, היאוש נמצא שם מתחת לפני השטח. איזה שהוא פחד, ציפיה, תחושה מוקדמת שהיא עומדת לאבד כל דבר טוב בחייה. היא מספרת על יאיר אחרי שהיא מאבדת אותו, אז לגביו זה מובן. אבל חוויית האובדן הזו משליכה על כל תחום בחיים שלה, וגורמת לחוסר תקווה התמידי הזה. קצת מדכא לקרוא ספר כזה...

דרך הסיפור האישי של שלומציון, מצליחה הסופרת להעביר ביקורת על החברה הדתית. ביקורת נוקבת ומעוררת מחשבה, גם אם לא הסכמתי איתה לגמרי בסופו של דבר.

בכללי ספר טוב, אם כי נשארתי עם תחושת מועקה בסופו. אולי בגלל היאוש הכללי, אולי בגלל הסיום הפתאומי (בעיני) או כי הביקורת שראיתי בו הוצגה באופן מאוד סובייקטיבי. אבל עדין - מומלץ.

» ביקורות נוספות של אני =]
» ביקורות נוספות על שמחה גדולה בשמים (בשמיים)