ביקורת ספרותית על אלה המכושפת - מהדורה מחודשת מאת גייל קרסון לוין

---

כשהייתי ילדה לא אהבתי את סיפורי האחים גרים. תמיד היה משהו שהטריד אותי באגדות הללו, וכך גדלו גם ילדיי על סיפורים אחרים. את פערי ההשכלה השלימו גננות או על ידי קריאה בעצמם בגיל מבוגר יותר.

הגרעין של הספר הזה הוא אגדת סינדרלה/לכלוכית, אבל איזה הבדל... מסיפור אגדה טיפוסי (אחרי הרבה צרות הגיבורה היפה והטובה תשבה את לבו של הנסיך המקסים) הופכת אותו קרסון לספר חתרני בעליל. כאשר הפיה לוסינדה מעניקה לתינוקת אלה את מתנת הצייתנות היא בטוחה שגמלה אתה ועם סביבתה חסד גדול, אך המתנה הזו מתגלה כקללה. ילדה צייתנית חייבת לעשות מה שפוקדים עליה, אין לה אפשרות לסרב. אנשים המגלים את נקודת התורפה הזו יכולים לנצל אותה לטובתם, להשפיל אותה או לגרום לה לפגוע באחרים.
זו הסיבה שאלה מוכרחה לאתר את הפיה לוסינדה ולשכנע אותה להסיר את הקללה. אלה יוצאת למסע בניסיון לאתר את הפיה, נתקלת בקשיים ובסכנות ומצליחה להתמודד עם הכול באומץ ובתושייה (וגם בעזרת נסיך מפעם לפעם, אבל אל דאגה היא גם מצילה אותו כשצריך). בסופו של דבר מסתבר שגם פיות אינן יכולות לעזור תמיד, והשינוי האמיתי יכול לחול רק אם אלה תצליח לעשות זאת בעצמה.

מתנת הפיה גורמת לאלה לאבד את אחד הדברים החשובים ביותר לאדם - יכולת הבחירה. נשים חיו במשך עידן ועידנים חיים נטולי (או דלי) בחירה, נתונות בסד החברה בה חיו.
מהספר לומדים שאפשר למצוא חן בעיני נסיך אמיתי לא רק בגינוני נימוס מזויפים או ביופי חיצוני יוצא דופן. גם נסיכים (לפחות החכמים שבהם) אוהבים תושייה וחוש הומור.

האחריות על הבחירה והמודעות לה היא מתנה שניסיתי להקנות לילדיי (גם לבנים וגם לבנות) מגיל צעיר. תנו לילדיכם לקרוא את הספר הזה - הוא מהנה וקולח, אגדה ישנה בלבוש חדש מכמה וכמה בחינות, ומוסר השכל שתוכלו לחיות איתו בשלום.

» ביקורות נוספות של נוריקוסאן
» ביקורות נוספות על אלה המכושפת - מהדורה מחודשת