האמת שזה הספר הראשון של באלדאצ'י שאני קורא, וכנראה שזה לא יהיה האחרון, אהבתי את הספר למרות שיש לי עליו קצת ביקורות.

זהו ספר מתח מעל לכל ספק, הבעיה שלו היא שהוא קצת מרוח מדי!!! לוקח המון זמן מתחילת העלילה ועד שמגיעים אליה תכלס שוב.
בנוסף יש בו קטעים שאפשר היה לעדן אם לא למחוק.
בסוף ישנה פסקה שלא נגמרה, צריך לנחש מה קורה, מסופר שמישהו נכנס אליו לבית ו...? אפשר לנחש שזו הייתה קייט אבל זה רק ניחוש ולא בטוח שזו הייתה כוונת המחבר.
גם, כמה פעמים, תהליך הסקת המסקנות בספר לא משכנע, כלומר נוסף לך איזה פרט קטנצ'יק וממנו הדמויות בונות את כל הסיפור כמעט במדויק, זה קורה עם החוקר, זה קורה עם וולטר שרק מהמילה "מחלה" הוא מבין הכל וזה קורה ב"תאונה" שבה גראהם מבין את כל הסיפור כי זה קרה מול הבית הלבן.

בסך הכל נהנתי ממנו מאוד והיה קשה לי להניח אותו מהידיים.

רעיון מלהיב איך שהוא רומנטיקה ועלילת מתח מורכבת כנראה שלא צועדים יחד. העלילה מעט נגררת לא אמשיך שלא אקלקל. לא מהרומנים הטובים של באלדאצ'י

העלילות המסתעפות ממלאות את הספר בפרטי מידע רבים אשר לבסוף מתרכזים לנקודה אחת.
נדמה אף שהספר נכתב מהסוף להתחלה- מפני שרמת הדיוק והחשיבה מעידים הרבה על הסופר והספר.
מסוג הספרים שמעלים הבזק של חיוך בסופם.
לרגעים רבים בזמן הקריאה אתה כמעט בטוח שהעלילה נקטעת ומסתיימת עד שפיתול וקונפליקט נוסף מוצאים עצמם בדרכו של ג'ק גראהם.
ספר מומלץ ביותר (לקוראים סבלניים!)

ספר נפלא ומותח
לדעתי שווה ערך כמו כל הספרים שלו המצוינים וכתובים בצורה טובה, ענינית,מותחת-בדיוק כמו שספר מתח צריך להיות על כל מרכיביו.
ממליצה בחום....."הציץ ונפגע".

זה הספר הראשון שקראתי של דיוויד בלדאצ'י וכנראה גם האחרון...
הספר מתחיל בסדר עם המתח וכול העסק מבעבע כבר על ההתחלה, אבל מסוף הפרק הראשון מתחילים כול מיני סיפורי רקע (שבסוף הם מתקשרים לסיפור) שממש בא לך להחזיר את הספר לחנות.
אחרי 150 דף ארוכים מתחיל הסיפור לזרום ולהגיע לתכלס, ובתכלס מתחיל להיות מתח וממש קשה להוריד את הספר מהידיים.

לסיכום: זה יותר מותחן מאשר ספר מתח. אני אישית מעדיף את הספרים שגורמים לך לשבת עם בקבוק בירה וסיגריה ולהרגיש כאילו אתה חי בסיפור ויושב בפאב עם הדמות הראשית על כוסית עארק. רק שבספר הזה אתה רק מקווה שהעו"ד החמוד יעשה את שלו.

בקיצור...אני ימשיך במסע החיפושים שלי אחרי אותם ספרים מחוספסים שייגרמו לי לגדל זקן של שבוע.

נאבקתי כבר שלושה שבועות או משהו כזה לקרוא את הספר הזה, מה שלא קורה אף-פעם, כי אני טוחנת ספרים בקצב מהיר הרבה יותר. נתתי צ'אנס לדייויד באלדאצ'י, אחרי שכבר קראתי את ספרו "משחק השעות", ואני חייבת לומר שהתאכזבתי לגמריי.
לא הייתי מסוגלת לסיים את 80 עמודים האחרונים בערך, הספר פשוט הפך להיות מרוח מאותו הרגע שהדמות הראשית (לותר) נרצחה.

לא מומלץ ממש, פרט לאנשים שמסוגלים להיאבק עם השעמום המעצבן בעמודים האחרונים.

ספר מחשמל, לא יכולתי להניח אותו מהיד. פשוט מלא בתפניות ובמתח

מתחילת הספר אתם חושבים שאתם יודעים את הסוף,אך לא יודעים את הדרך..

מעניין בלתי צפוי כתוב יפה ומותח