ביקורת ספרותית על סיגליות מרס מאת פיליפ ב.קר
ספר טוב

---

החוקר ברני גונתר נשכר על ידי תעשיין עשיר לאתר את הרוצח של בִיתו וחתנו. השניים מצאו את מותם במהלך פריצה בה נגנב ענק יהלומים מהכספת שבביתם. לכאורה, סיפור בלשים רגיל כמו אלף אחרים. אך העלילה מתרחשת על רקע ברלין של שנות השלושים, כשהמשטר הנאצי מכתיב את סדר החיים בגרמניה. הגיבורים, וברני גונתר בראשם, מנהלים את חייהם תחת תכתיביו של המשטר הנאצי, ומנסים לנתב את דרכם על אף האבסורדים הנכפים עליהם חדשות לבקרים.

פיליפ קר הצליח למזג שני ז'אנרים שונים: האחד, הפילם נואר הבלשי, בו החיים הם אפלים, מפוכחים ואין בהם אידאולוגיה מעבר לרצון לשרוד. השני, רומן הסטורי פוליטי המעמת את הקורא עם הפכים הקטנים של אותה תקופה. הגישה של פיליפ קר, ושל גיבורו, אינה מותירה גווני ביניים והיא כל כולה שחור-לבן. הטובים מתרפקים על ברלין הישנה והטובה בעוד הרעים ממהרים לקפוץ על העגלה הנאצית לשם קידום אישי והפקת טובות הנאה. שחזור התקופה נעשה ביד אומן כך שהקריאה מאפשרת לחוש את אותה תקופה נוראה לפרטיה. הן ברמת המקרו של אירועי חדשות מפורסמים והן ברמת המיקרו של חיי היומיום, התחושה ריאליסטית לחלוטין.

שפתו של המספר גסה ומחוספסת, כנהוג בהרבה ספרי בלשים. יתירה מכך, היא עשירה בדימויים המשווים לה מימד משעשע. אחת הגיבורות, לדוגמא, מעלה על פניה חיוך דק ומפוקפק כמו קונדום יד שניה. התנסחויות מעין אלה הופכות את הספר למה שהוא: מחד- זורם, קומי, מהיר ואסוציאטיבי. מאידך - הניגוד בין הפן הלשוני המשעשע לזוועות המתוארות, משרה מועקה. שפה זו משרה תחושה כי הגיבור מנסה לברוח מעצמו, מהחיים ומההכרה כי גרמניה לעולם לא תשוב להיות כשהיתה.

העלילה עצמה מלאה תפניות ובקריאה ראשונה לא הצלחתי לחזות לאן היא תתגלגל. העמודים הראשונים מרמזים על עלילת בילוש סטנדרטית, אך ההמשך מפתיע מאוד, ומעבר לכך, מרובה פרטים וקשה להבנה.
חובבי יצירות מורכבות לא יתאכזבו, אך מומלץ לקרא בתשומת לב את שמות הדמויות והמקומות, אחרת ניתן בקלות לאבד את ההקשרים ואת השתלשלות האירועים.

הספר עצמו תורגם מאנגלית אך הוא מכיל ביטויים גרמנים לרוב. דבר זה תורם לתחושת האמינות של הכתוב, שבלעדיה לא היה לספר את קיסמו. למרבה הצער, נראה כי המתרגם אינו שולט בגרמנית, וכך כמה מן המושגים הגרמניים הועברו לעברית באופן שגוי. למרות האמור, הקריאה קולחת והמבנה התחבירי אינו חורק.

לקראת סופו של הספר מתוארים החיים במחנה הריכוז דכאו. זהו קטע קשה לקריאה הן בשל תוכנו והן בשל המעבר החד בעלילה. עד לאותה נקודה היה ברני גונתר בן חורין, והנה הועבר, אם להשתמש בשפתו של קצטניק, לפלנטה אחרת. אותם חמישה-עשר עמודים חורטים את הספר בזכרון ומוודאים כי לא ניתן יהיה לשכחו.

» ביקורות נוספות של בלו-בלו
» ביקורות נוספות על סיגליות מרס