ביקורת ספרותית על טוביה החולב מאת שלום עליכם
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 3 באוקטובר, 2007
ע"י אפרת



(מעמוד ההקדשה)

"כל סיפוריו של טוביה החולב,

עסקיו ומסחריו, נסיונותיו,

מאורעותיו ודברי ימי בנותיו,

ויתר תקפו וגבורתו,

רוב חכמתו וחידושי תורתו".



[הרשיתי לעצמי לפזר ספוילרים לרוב, משום שהסיפור מוכר כל כך. למי שזה בכל אופן מפריע, מוזמן לדלג אל מעבר לנקודות מטה]



זהו סיפורו של טוביה שהיה מסיע קורות עץ לבית הנתיבות. יום אחד הוא פוגש ביער שתי עלמות אבודות והן מתחננות בפניו שיסיע אותן לבויבריק- מעון הקיץ של היהודים העשירים. הוא מתרצה ובשכר זה ניתנת לו פרה אדומה משובחה. מחלב פרה זו תפיק גולדה אשתו חמאה וגבינות לרווחת תושבי יהופיץ וטוביה יקרא "טוביה החולב".



זהו ראשון הסיפורים באגודה זו, והאופטימי מכולם. מכאן ואילך, אף-על-פי הרוח המבודחת ששורה על טוביה, העניינים מתחילים רק להתדרדר. בתחילה הוא מסתבך עם מנחם-מנדל ומפסיד את כל חסכונותיו, ולאחר מכן הוא מתייסר בצער גידול בנות ("גדול צער גידול בנים, וצער גידול בנות על אחת כמה וכמה!..."), שכן לטוביה החולב שבע בנות, פקחות וחכמות ומרגע שהתאהבו, שוב לא יפנו לאחור ("ימח שמן של בנותי וארור טבען כי עז! בנות טוביה כי דבקו באיש- ודבקו בו בכל לבבן ובכל נפשן, בגופן ובנשמתן גם יחד").



בתחילה זוהי צייטיל המתחתנת עם חייט-תפרן, מלווה בהודיל היפה שנוסעת אל מעבר להרי החושך להיות עם בעלה בשעה שזה יושב בבית הכלא על עסקיו למען הכלל (קומוניזם? סוציאליזם?). אחר כך אנחנו מתוודעים לטרגדיה בה חווהל´ה מתנצרת וטוביה קורע עליה קריעה. המונולוג שבו טוביה מספר על הקושי שלו שלא לחשוב על אותה חווה בתו, זו שהוא כל כך אהב, שהוא ואשתו סעדו אותה בחוליה כשהיתה קטנה, הוא אחר המרגשים שקראתי בזמן האחרון. אם זה לא מספיק, אז גם שפרינצה שלו מתאבדת בעקבות אהבה נכזבת לבחור עשיר שנאסר עליהם להתחתן.



הסיפור החותם את סבב ההיכרות שלנו עם בנותיו, הוא הסיפור המטריד ביותר בו ביילקה מתחתנת עם סוחר עשיר המתבייש בחותנו ומאיץ בו ללכת "כדרך כל הזקנים" אל ארץ ישראל להקבר שם. קשה לעמוד מנגד ולראות את ההשפלה שעובר טוביה אחרי כל הכוונות הטובות של בדבר בנותיו. יש שם סצנה קשה שבה הסוחר מניח את הכסף הרב על השולחן וטוביה העני המרוד, שבכל רמ"ח איבריו הוא עני ורש, כמעט מתנפל על הכסף. אך לאחר מכן הוא בוכה בתוך ליבו על ההשפלה. הוא, שעבד כל חייו למעט הזהובים שהרוויח, מתעשר בבת אחת, כדי שלא יכירו בו כחותן הסוחר, כאבי הכלה.



בסיפור האחרון שבקובץ מתואר כיצד טוביה חוזר מארץ ישראל בעקבות הידיעה שמוטיל, בעלה של צייטיל נפטר. כאשר הוא חוזר ישנו צו גירוש ליהודים וטוביה מוכר את ביתו. כשהוא מגיע הביתה הוא מוצא את חווה, בתו שהתנצרה, באה לבקש מאביה שיסלח לה, שהיא רוצה לחזור אל חיק משפחתה, לגלות עמם. הספר נסגר בטוביה הנקרע בין חובתו של אב לסלוח לבתו ובין הכעס שעודנו טרי על הבת שסרחה ובגדה בעמה.



***



לא נס ליחו של טוביה וההומור שלו לאורך כל הספר. גם בזמנים הקשים הוא פותח את דבריו במין לעיצות שכזאת שקשה לנו לתאר את הטרגדיות שיבואו בעוד שורות מספר.

סוד ההומור של טוביה הוא בפסוקים, הפירושים וקטעי הגמרא שהוא מצטט. רוב הפסוקים משובשים, הפירושים לא היו ולא נבראו (או שנאמרו, אך במקום אחר לגמרי, שלא קשורים כלל לפסוק שעליהם טוביה דורש אותם), אונקלוס מצוטט בארמית שספק אם הוא ידע, וצריך לחפש טוב טוב את אותן מאמרות גמרא. למי שטיפה בקיא בכתובים, זאת חוויה מענגת. על אף כל השיבושים של טוביה, אין שיבושים "סתם". כל שיבוש הוא במקום. יהיה מעניין לראות מה באמת כותב רש"י על אתר, כדי להשוות בין האמת, לאמת של טוביה.

מוטיב שחוזר על עצמו הוא הצטוט מתוך מגילת אסתר ולא בכדי. מגילת אסתר היא מגילת הגלות, שבה היהודים נרדפים והישועה באה ממקום לא צפוי. מגילה של הסתר פני האלוהים.



הפטפטנות הזאת של טוביה באה לו כרועץ. אשתו ובנותיו מטיחים בו לא פעם שמרוב פירושים ומדרשים- אי אפשר דבר איתו. כך קורה שטוביה הוא האחרון שיודע מה קורה בביתו שלו, ובנותיו ממעטות לשתף אותו במה שעובר עליהן כי הן יודעות שבמקום שיחה הם יקבלו דרשה.



אין קלאסי מדמותו של טוביה לתאר את "היהודי הנודד". היהודי העמל, שיהדותו ומקורותיו השתבשו מרוב עבודה קשה. המאבק בין האהבה והרומנטיקה לבין הפרקטיקה האפורה, מלחמת ההשרדות והקיום.

לא בכדי טוביה הפך להיות סמל ונכנס לקאנון היהודי באופן טבעי. טוביה הוא מצד אחד אותו יהודי שהחזון הציוני ניסה לשבור: הוא עלוב, מחזר על פתחי הבתים, מתפלפל עם הגויים שעה שהם באים להכותו. מצד שני, הוא סמל לאותו יהודי ששכחנו ואליו אנו מתגעגעים.



[המחזה "כנר על הגג" מבוסס על הספר]



4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



4 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ