איך מסכמים בקצרה רומן המשתרע לאורך 941 עמודים (מהדורה של HEINEMANN)?
'בכבלי אנוש' הוא רומן חניכה הכתוב בסגנון ריאליסטי מחמיר שאינו ממוסגר במבנה פורמלי והתפתחות העלילה שלו מועטה, אך הוא משופע בתקריות. לאלמנט האוטוביוגרפי שבספור חשיבות ממעלה ראשונה.
אנו פוגשים בפיליפ קארי בן ה-6 שזה הרגע התייתם מאמו והוא נותר בעולם לבדו. הוא נשלח לחיות עם דודתו ודודו, הכומר של בלייקסטייבל. פיליפ אינו סובל מהגמגום שייסר את מוהם בילדותו, יש לו רגל קלוטה (קלאב פוט) מהסוג שאינו ניתן לריפוי. בבית הספר הוא נופל קורבן להתעללויות (סצנות המתוארות במיידיות אכזרית) ובבית הוא מדוכא. הוא מפקפק במיניותו ונחבא אל הכלים. בשל נטיתו הטבעית להאמין לכל דבר הוא מרשה לעצמו להגרר אחרי דמויות חזקות ממנו, למרות שהן תמיד מתגלות בזיופן. אין לו מושג מי הוא מעונין להיות, רק ממה הוא רוצה לברוח, והוא סובל ממפחי-נפש רבים. הוא הולך לפאריס ללמוד ציור. מורתע ממחירו הקודר של הכשלון הוא בסופו של דבר חוזר ללונדון ללמוד רפואה. כאן מתחיל חלקה הבלתי-נשכח של הנובלה. פיליפ, החי בתנאים אומללים, נסחף בתשוקה משפילה למלצרית, מילדרד, שאישיותה המרושעת ללא-תקנה משעבדת אותו לחלוטין וכמעט מביאה למפלתו. בשל תובענותה נוטש פיליפ את לימודי הרפואה והופך לעוזר בחנות. רק עם מות דודו הוא יורש מספיק כסף המאפשר לו לשוב ללימודיו, לסיימם, ולהתאהב בבתם של זוג חביב שהתיידדו אתו- ולצפות לעתיד חופשי ומאושר כרופא כפרי.
הכח המניע והחיוני של הנובלה הארוכה טמון בחלקו ביריעה הפנורמית, עם פרקים בפאריס והיידלברג, ובחלקו במגוון המבריק של הדמויות המבריקות והנמרצות ובראשן דמותה המרתקת בתיעוב של מילדרד בגוון גופה הבהיר, חזה השטוח וחמדנותה הערמומית.
בילדונגרומן מהמשובחים שקראתי, מקיף בחכמה את כל נושאי החיים ונוגע בהם ללא הרף לאורך כל העלילה. לא בטוח שאני מסכים במאת האחוזים עם המסקנה, אבל הפרספקטיבה בהחלט מאירת פנים.

“It is an illusion that youth is happy, an illusion of those who have lost it; but the young know they are wretched for they are full of the truthless ideal which have been instilled into them, and each time they come in contact with the real, they are bruised and wounded. It looks as if they were victims of a conspiracy; for the books they read, ideal by the necessity of selection, and the conversation of their elders, who look back upon the past through a rosy haze of forgetfulness, prepare them for an unreal life. They must discover for themselves that all they have read and all they have been told are lies, lies, lies; and each discovery is another nail driven into the body on the cross of life.”

מעולם לא אהבתי בריכות, בייחוד כשמדובר בבריכות ציבוריות מלאות בילדים צווחניים ואימותיהם האימתניות למראה. האריחים קרים מדי, לא משנה כמה חם בחוץ והופכים את ההליכה לדשדוש בלתי יציב. אם זאת, הרומן "כבלי אנוש" מדמה לצלילה לתוך תודעה אנושית חסרת פשרות, שקט שמותיר ממהומת ההמון הד עמום בלבד. מוהם שומר על מבנה עלילה ברור עם התחלה אמצע וסוף, צורתה הפשוטה לכאורה, אכן מזכירה בריכה מרובעת, אך אדוות המים שבתוכה נוצרים את כל הסתעפויות חיי האדם. מוהם, צולל אל חיי האדם בעיניים פקוחות, הוא רואה את מומיו של פיליפ כשם שרואה את אוצרות הנפש האנושית על כל צבעיה שאינם נמנים עם הלבן והשחור. הניכור שחש גיבורו מתחיל ממשפחתו ממשיך בחברה כולה וכלה באלוהיו עד שמוצא את עצמו חוזר אל כל אלה בדרך ארוכה ומתעתעת, אותו הניכור הוא הוא מעגל החיים. פיליפ איננו גיבור וחייו אינם שונים מחיי רבות מן הבריות, הוא מחפש ומוצא את דרכו הלא זוהרת אל השקט.

הספר ראוי למקום של כבוד במחלקת הספרים העצובים. לעיתים הסיפור ממש מרתיח, לעיתים ממש מדכא. באופן מפתיע, על אף כל אלה, מצאתי את עצמי "בולע" את הספר. יש בו קסם, ויש בו תקוה. אני מבטיח למי שינסה לצלוח את הספר, שיש בשביל מה.

אני ממליץ בעיקר לאוהבי קלאסיקה. ההוויה המתוארת בספר לקוחה מעולם רחוק, שונה ולא יאומן. עולם שהיה קיים בסך הכל לפני כ-100 שנה.

ספר מומלץ מאוד לאנשי הספרות הקלאסית המעמיקה ממעלה ראשונה.
אם כי צריך להודות שבתהחלה הוא מעט מייגע אבל מומלץ בחום.

קשה לצליחה, ולא בטוח שבכלל שווה לצלוח מלכתחילה