סיימתי לקרוא אותו תוך יממה...
העלילה במשפט- יום בהיר אחד סינתיה בת ה14 מתעוררת ומגלה שהוריה ואחיה נעלמו מבלי להשאיר סימן וזכר,
25 שנים אחרי כשהיא נשואה ואם היא עדיין מחפשת אחר משפחתה.

הספר כתוב היטב, רהוט ומותח לאורך כל הספר. הפסקתי רק כי הייתי ממש עייפה. זה בדיוק מסוג הספרים שאני אוהבת לקרוא בתקופה זו, אסקפיזם מבורך, אך לא אוטופי.
יחד עם זאת ספר שמושך אותך לקרוא בו, וגם לחשוב בזמן שהפסקת מה קרה? לאן הם נעלמו? למה לסינתיה לא קרה כלום?
קולו של המספר - בעלה של סינתיה - אמין מאוד, יש רגעים שאני ממש יכולה להזדהות איתו, עם מילותיו, עם מעשיו.הוא מצחיק ציני בו בזמן, ובאמת שלא רוצים שיקרה לו שום דבר רע...

דמותה של סינתיה כתובה אף היא באופן אמין- היא לא גיבורה קשוחה חסרת פחד- היא נשברת, מגוננת על הבת שלה באופן מוגזם כפי שמצופה ממנה, היסטרית לעיתים ובלתי צפויה.
בסך הכל ספר לא רע בכלל, - 4 כוכבים כי קטעי המעבר שאמורים להסביר לנו מה קרה, לא כתובים באופן ברור,על אף שאתה מבין שהם איכשהו קשורים להיעלמות.בנוסף, ההסבר לאי קיומו של אביה לא ברור בטח לא אם עושים כתבת תחקיר מעמיקה ברשת צהובונית ...

נקלע לידיכם- תקראו ותיהנו...

יש לי נטייה לשנות את דעתי על ספרים עם חלוף הזמן. יש יצירות שהקסם שלהן רק הולך ומתעצם בי אחרי הסיום כאילו הזמן עצמו מזין בעדינות את האובססיה המתפתחת שלי אליהן. יש גם ספרים שפשוט ברור לי מהר מאוד שהם לא בשבילי. ובין לבין יש את הספרים ה"חמודים": כאלה שהקריאה בהם נעימה ומהנה, אבל לא משאירה אחריה הד עמוק. לפעמים אני מסיימת ספר כזה בחיוך, ואז יומיים אחר כך כבר לא בטוחה שהוא באמת היה כזה נפלא… אז עכשיו אני ממהרת לכתוב ביקורת על "בלי לומר שלום" לפני שאני משנה את דעתי עליו.

בדרך כלל ספרי מתח הם לא בראש סדר העדיפויות שלי, ואין לי מושג מה עקץ אותי לשלוף את הספר הזה - אבל אני ממש לא מתחרטת. נהנתי ממנו מאוד. הוא גם קיבל אצלי נקודות בונוס מפני שהדמות הראשית אינה בלש או שוטר. היה כיף לעבור את המסע לצד אדם שאינו מומחה הפשע/בילוש, שפועל מתוך אינסטינקטים פשוטים ולא מקצועיים, ושעוסק בדיוק במה שאני עוסקת (מורה). יש בזה משהו מרענן, אנושי, ואפילו מחזק.

העלילה עצמה הייתה מעניינת, וגם אם הדמויות לא היו עמוקות במיוחד (כמו שקורה לרוב בספרי מתח), הן עדיין הצליחו לעורר הזדהות. קצב הסיפור היה טוב וליווה אותי בסקרנות לכל אורכו.

בדרך כלל, כשמגיעים לשלב שבו כל החידות נפתרות וכל השאלות מקבלות תשובה, אני חווה נפילת מתח - זה כמעט אף פעם לא עומד בציפיות הלא ריאליות שלי, ובדרך כלל גם מרגיש מאכזב ומוחמץ. גם כאן הרגשתי את זה ברגע הגילוי הראשוני של פתרון התעלומה, אבל בהמשך הבנתי שהסופר באמת השקיע מחשבה ולא הלך על פתרון זול. דווקא מאוד הערכתי את זה.

הספר היה נהדר ממש עד עמודיו האחרונים והשאיר עליי רושם מצוין. אהבתי.

אחרי הביקורת הזו אני כבר לא בטוחה שהדעה שלי תשתנה על הספר הזה בעוד שבועיים. או כך לפחות אני מקווה…

מומלץ בחום.

הלכתי לי ברחוב עם בת זוגתי ופתאום ראיתי ספר זרוק בצד הדרך .התעקשתי לקחת אותו והוא שכב אצלי איזה שנה עד שבשבת משמעממת אחת התחלתי לקרוא אותו ומאז לא הנחתי.לינווד ברקלי פשוט סופר מוצלח עם דמויות עגולות ולא שטחיות סטייל הרלן קובן ועם עלילה מתפתחת שטורדת את מנוחתך מאמצע הספר ועד סופו

תמיד אתמה ואתפעל מיכולתו של מחבר ליצור עלילות מסתורין, כאילו דמיוניות, אך הן מציאותיות. מנין יכולתו היצירתית להתיר קשרים ולחברם, ולהכניס את הקורא אל תוך חיים של אחרים, לפזר דמויות, כביכול שוליות ללא חשיבות, להופכן לבעלות תפקיד משמעותי, ואקדחים רבים המפוזרים לאורכה של העלילה, היורים בסופו של דבר!
ולהכניס את הקורא לסקרנות רבה, ומתח עצום, מה יהיה גורלם של הגיבורים? כיצד ישתחרר הקשר המסובך, ותיפתר העלילה....
מזל שהיה לי די כושר לרוץ אחרי העלילה, כל עוד נשמתי בי הגעתי אל סופה.
ממש מרתק.

בסך הכל נהינתי.
מאד נהינתי כמעט עד הסוף של הספר. יש בו הרבה מתח וסיפור טוב שמחזיק את הקורא (אני) מרותק ותוהה מה היה? מי עשה?
קצת פחות אהבתי את הסיום. יש משהו בסיום של ספרי מתח כשהסופר מתחיל לסדר את חלקי הפאזל כך שיתאימו בדיוק שמרגיש לי קצת משעמם. אולי לא תמיד צפוי ובכל זאת יש משהו באנלי ברשע, כמה שהמשפט הזה נשמע גם לי מוזר. אולי בצפיה שלנו שאם נבין מה עומד מאחורי מעשי רשעות תפתח לנו איזה קופסא סודית. בסוף מתברר שגם הרשעים הכי גדולים הם בני תמותה רגילים.

חיכיתי הרבה זמן לקרוא את הספר הזה- הראשון שכתב לינווד ברקלי ונחשב לקלאסיקת מתח.
זה הספר השני של לינווד ברקלי שאני קורא. הראשון היה "בלתי צפוי" על עלילותיה של קישה צילון (שמפציעה לראשונה להופעת אורח ב"בלי לומר שלום") ולא אהבתי אותו.
לעומת זאת, את הספר הזה אהבתי מאוד וכמובטח נהניתי מכל רגע בדיוק כמו שאני אוהב.
מומלץ בחום!!!
עכשיו קורא את ספר ההמשך "אין בית בטוח" וממשיך ליהנות :)

נהניתי מאוד!
ספר מותח וסוחף, קשה להניח אותו מהידיים. כתוב בצורה קולחת ונקרא במהירות (גם על ידי שכמותי שאינה קוראת במהירות שיא); וזאת חרף העובדה שדי בשלבים מוקדמים של הקריאה הסופר שותל רמזים די עבים שכל קורא בעל יכולת אבחנה בסיסית יכול להקיש מי הם ה bad guys בסיפור. מומלץ ביותר.
אפרתי – הקרדיט לך :)

בניגוד לספרי מתח רבים, שבהם בלש מיקצועי פורם את הקשרים, מסיר את המסכים וקורע את המסכות (ובדרך מכניס כמה וכמה דרינקים מיותרים), בספריו של ברקלי, הבלש הוא אני ואתה, אדם מן הישוב, שנקלע לצרה פרטית מותחת באמת ואין לו על מי לסמוך מלבד על עצמו.
בספר הנוכחי, מתעוררת נערה בת ארבע עשרה משנת שיכורים, ותחת ערפל של הנגאובר כבד היא מגלה שהוריה ואחיה נעלמו מעל פני האדמה והשאירו אותה לבד.
הספר מתרחש עשרים וחמש שנה מאוחר יותר, כשהפקת טלוויזיה נחותה, משתמשת באסונה של סינתיה כדי להעלות את הרייטינג שלה. התעלומה המבעיתה חוזרת למרר את חייה ואת חיי המשפחה שהקימה וזורעת ספקות בלבם של בני משפחתה.

בניגוד לרוב ספרי המתח, שבהם התעלומה היא הגיבור העיקרי ותיאורי הדמויות, איך להגיד, נופלים קורבן למולך המתח, בספריו של ברקלי הדמויות עגולות, מנומקות, בעלות איפיון ברור, לא סטריאוטיפיות, לא יצרניות של ויצים ושנינויות מאוסות, לא קרטוניות, לא שטוחות ולא משעממות לרגע. עיסוקן היומיומי מתאים להן, התנהגותן מתאימה לחייהן, ובקיצור, קל לאהוב אותן, לסבול איתן ולהצטער כשהן בסכנה.

בספר הנוכחי, זורע הסופר כמה פרקים קצרצרים, שמהווים תעלומה בתחילת הספר ומכניסים את הקורא לחרדה ממשית, ולאט לאט הפרקים נעשים מובנים יותר והתעלומה מתבהרת והופס... קצת חבל, המתח נפרם מהר מדי. אמנם צפוי לנו טוויסט סופי, אבל גם בו חשדתי מוקדם מדי.

הספר נהדר, באמת נהדר, הייתי מעניקה לו 5 כוכבים, אם לא שניחשתי מוקדם מדי את הפיתרון, ולא בגלל שאני כל כך חכמה או מיומנת בקריאת ספרי מתח (גם שתי סיבות אלה נכונות, אבל אני צנועה כידוע...) אלא מפני שברקלי מרפה מהמושכות וחושף את הקלפים כשיש עוד עמודים רבים בצד שמאל של הכריכה.
למרות הכל, לא אוותר על שום ספר שלו ואני ממליצה בכל פה, מפני שברקלי הוא לא סופר יומרני ולא מאולץ ואני מתחברת לגיבוריו ומצטערת מאוד לסיים את ספריו.

ספר מצויין של ברקלי אחד הסופרים הטובים יודע לבנות עלילה ומתח שפה קולחת ונעימה