שלום לכולם,
מזמן לא כתבתי, אמנם קראתי הרבה וספרים מצוייניםםומשום מה לא כתבתי פה זמן מה.
לשנה החדשה תשע"ב, שתהא שנה טובה ומלאת קריאה איכותית ומהנה.
סיימתי היום בשעת בין הערביים ומול הים לקרוא את ספרו של אביחי, רשימון סרטן- כן כך הוא קורא לילד בשמו ללא התחמקויות- סרטן,סיימתי לקרוא היום, קצת לפני יום הכיפורים ובעשרת ימי תשובה , ובסגירת המעגל, שבו הספר מסתיים בערב יום הכיפורים בו הוא מתבשר ע"י פרופ' נחושתן: מקבל מסרון בו מבשר לו בצורה עננינית ומעודדת.סיום הטיפולים והדרך להחלמה, בשורה לתחילת שנה חדשה.אני מאמינה בסגירת מעגלים .
למען הגילוי הנאות, אני את אביחי מכירה אישית, למעלה מעשור, כמדומני,
היינו קולגות לעבודה ועשייה משותפת.. אי שם מזמן בצה"ל.
הוא סא"ל ואני רס"ן- שנינו פרשנו מצה"ל זה מכבר,אולם לא שמרנו על קשר רציף, וזה כמובן- באשמתנו המשותפת...
והספר שהתוודעתי אליו בחודשיים הקרובים..היה חווית קריאה מרגשת, מעצימה ומיוחדת במינה.
ראשית, בקריאת הספר , הלב נחמץ, איך לא ידעתי? למה לא שמעתי, יכולתי לבקר, לעודד, לשוחח , לסייע ולתמוך, וקשה לקרוא ספר של אדם שמכירים- נקודה!
איך אומרים: "לא בוכים על חלב שהנשפך"..
שנית, תמיד ידעתי כי אביחי מוכשר מאין כמוהו- ולא הופתעתי כלל מהכתיבה הקולחת, מהשפה העברית המשובחת, איכויות של ירושלמי אמיתי, כפי שמשתקף בספר.
ולעצם העניין- הספר, מציג את התמודדותו המדהימה של אביחי, במלחמה כמעט חסרת סיכוי - ורק מי שמכיר את אביחי לא ממש מופתע כי אביחי יכול לעשות כל מה שאחרים לא מסוגלים ו/ לא רוצים.הכתיבה מרגשת ומצחיקה, כי הספר מתאר את ההתמודדות היומיומית, הקשה, אך לא נואשת, לא רחמים אלא התרוממות רוח,עידוד יומיומי, למרות ' נפילות' וקשיים פיזיים ורגשיים.האמונה המדהימה בתפילה, בפרופ' נחושתן שאי אפשר שלא להעריצו מהסיפור האנושי כל כך.
הקריאה לא הייתה רציפה, כי היה לי קשה מאוד- אני מודה!
היו לי המון רגעים שפשוט צחקתי כי זה ההומור של אביחי וזר שלא מכירו, לא יצחק בהכרח.
כאבתי את תאור בדידותו של חולה הסרטן, וממש נעצבתי, זה לא כל כך מפתיע בהתחשב בדמויות מהצבא .. שלא תמיד זוכרים ' חסד נעורים' ואני לא אחזור על השמות.אביחי ציין זאת ברור, קריא וברור!
מסכימה עם כל האכזבות ומעריכה את היכולת לסלוח ולמחול בימים אלו ובכלל.
המשפט שנצרב לי בתודעה הוא דווקא של אלו שבאו, עודדו,תמכו וביקרו:
'אם זה מעט, למה כל כך מעט אנשים עושים זאת?' - אני עונה כי זו שאלת המיליון!?.
עד לקריאת הספר, קרוב לוודאי, ש..
לא ידעתי שקראנו בשנה זו את אותם הספרים של חיים באר ומאיר שלו, וכן צפינו באותן ההצגות- זה כמעט מיסטי!!!!!!!!! לא להאמין.
גיליתי,שאני מסכימה עם רוב העמדות בנוגע ל נושאים שונים: ירושלים, השלום, גלעד שליט, הביורוקרטיה הישראלית, הטימטום כאן, ואפילו על שולה זקן 'המכוערת'.
התעודדתי לאורך כל הקריאה שהסוף יהיה טוב.
כאחת שאוהבת בתי קפה, ספרים קפה טוב ומשובח...
הספר עשה לי יותר מרצון רגעי לבקר בבתי הקפה : 'דובשנית', קפה קולנוע 'סמדר'..להיות שם בעמק הרפאים.
וזה יקרה ממש בקרוב..
אני נהנית ואוהבת את עיר מגוריי באשדוד, פסיעה מהים, אך ירושלים, אהובה ואני מתמלאת שמחה , והספר גרם לי לאהוב אותה יותר, ממש כמו בשיריו של הירושלמי הידוע-יהורם גאון. לאורך כל הרשימון- רוח ירושלמית מנשבת, אני נזכרתי בעגנון.. אביחי יש לאן להגיע.
חייבת לציין את התמיכה והאבהב שמוצגת בספר על ידי משדפחתו של אביחי- שאפו!שנה טובה ונפלאה לכולם.
לסיום- למי שטרם קרא מתקבש לרוץ,לקנות ולקרוא!
נאחל לכולם שנה טובה , מלאת בריאות, ספרים וחיוכים!
