Cogito ergo sum אמר רנה דקארט, הפילוסוף הצרפתי הדגול -אני חושב משמע אני קיים.
הוא הגה את מסקנתו הידועה ביותר בלטינית, שפתה של רומא העתיקה ולא בכדי. כי אין זה משנה מה נאמר עליה ומה חשבון עתיק היומין של רומי עם העם היהודי, לא הייתה לפניה או אחריה אימפריה בסדר הגודל שלה שהחזיקה מעמד מאות רבות בשנים למעשה כבלתי מנוצחת. היא השיגה זאת גם בעזרת כוחה, אך הרבה יותר מכך בזכות תחכומה הרב.
ירושתה חיה ובועטת אלפי שנים לאחר שהפסיקה להתקיים. היא משפיעה עלינו עד עצם ימינו אלה. ביטויים רבים שנמצאים בשימושינו היומיומי, מקורם בלטינית. ביניהם נמנים "הפור נפל", "הפרד ומשול", "אדם לאדם זאב", "כך עוברת לה תהילת עולם" ורבים רבים אחרים. מדינות רבות ברחבי העולם אימצו את הסימבוליקה והטרמינולוגיה שלה לרבות 'ידידתנו הגדולה' שמתהדרת בעיט על סמלה ומילים לטיניות כסנאט, קונסול ו-President- בבסיס המבנה השלטוני שלה.
בביתו של גאיוס יוליוס קיסר (סבו של יוליוס קיסר המפורסם) גדלות להן שתי עלמות חן. יוליה הבכורה, האצילית, המלמדת והחכמה. וגם נאה. אחותה הקטנה יוליה גם היא, העונה לשם החיבה יולילה, היא אחת הבנות היפות ברומא, אך הינה קלת דעת, שובבה והרפתקנית.
משפחת קיסר היא אחת המיוחסות והיוקרתיות ברומא, אך מצבה הכלכלי קשה. וברומא הכל עולה כסף, אפילו להתגייס לצבא. להיבחר לסנאט, להחזיק במשרה בכירה כטריבון שלא לדבר על פרטור או קונסול – כל אלה התאפשרו רק לעשירים ביותר.
גאיוס מריס הוא בן למשפחת איכרים לא מיוחסת ממחוז הסמוך ללציו של ימינו. הוא Homo Novus, כלומר "אדם חדש". אדם שלמרות הסיכויים הצליח להגיע למעמד גבוה ברומא ובסנאט. האצולה הפטריקית הוותיקה מיאנה לקבל אנשים מסוגו לשורותיה למרות עושרו המופלג והישגיו המרשימים בשדות הקרב. סיכויו היחיד להתקדם היה להתחבר לבית אצילי ותיק.
וזה בדיוק מה שהציע לו קיסר. לקחת אחת מבנותיו בתמורה לתמיכה כלכלית על מנת שבנו יוכל לצעוד ב'קורסוס הונורום' משלו. להפתעתו מריוס שהיה כבן חמישים בחר ביוליה הבכורה. בעתיד היא תהיה עבורו חברת אמת, אישה למופת ומאהבת חושנית.
יולילה בתורה התאהבה בלוקיוס קורנליוס סולה, איש צעיר ויפה תואר. ייחוסו היה מצוין, אך אביו הצליח להביא חרפה על משפחתם ולבזבז את הונה. בדרך נס הצליח סולה לקבל חינוך ראוי. בשנותיו הצעירות הסתובב בסובורה (החלק המפוקפק של רומא) בחברת פרוצות, שחקני תיאטרון שאיתם ניהל פרשיות אהבים ועבריינים למיניהם .
גורלותיהם של גאיוס מריוס וסולה ישתלבו זה בזה וישפיעו בצורה עמוקה על עתידה של רומא. גאיוס מאריוס גילה מיד את הפוטנציאל הגלום בסולה והפכו לקנזור שלו – מין עוזר נאמן.
סולה השאפתן בתורו הצליח לשים יד על הון עתק, אף שהשיג זאת בדרכים מחרידות.
מאריוס יתגלה כיחיד שיהיה מסוגל להציל את רומא מעדרי השבטים הגרמניים שהנחילו לפני כן תבוסות משפילות למפקדים רומאים שסברו כי מעמדם האצילי מקנה להם גם חכמה בשדה הקרב. בעזרת סולה יעלה בידו לשבות מלך אפריקני סורר ולהביאו למשפט.
בזכות הצלחותיו הצליח גאיוס מריוס להיבחר לקונסול פעם אחר פעם, למרות חוקי הרפובליקה – הישג חסר תקדים שבגינו רכש לו גם אויבים רמי מעלה .
"תנו לי את דלת העם! תנו לי את עניי רומא ! " קרא הוא מעל בימת הסנאט שעד אז סברו חבריו המכובדים שהמעמדות הנמוכים אינם מסוגלים להיות חיילים ולהגן על מולדתם. בזכותו הוקם צבא עממי ראשון שממומן על ידי המדינה ולא על ידי החיילים עצמם. מריוס נישא על כנפי תהילה ואהבת העם, אך רבים מהאצולה הוותיקה של רומא כאמור שנאו אותו בשל רצונו לחלק לחיילים את האדמות שנכבשו ולא לתת אותם לעשירי רומא.
תהילתו והפיכתו של גאיוס מריוס עוברים כחוט השני במשך כל הרומן, אך הוא עוסק גם באנשי ונשות מפתח אחרים של התקופה. אחת מהן אורליה, אמו של יוליוס קיסר המפורסם שחכמתה, ויופיה (בנוסף לעושר שבא עמה) גרמו לכך שיותר ממאה חתנים מהשמנה והסלתה של העיר הנצחית באו לבקש את ידה. אך היא בחרה בבן למשפחת קיסר שהיה נעים הליכות, אך רכושו היה צנוע מאוד.
עצם האפשרות שניתנה לאורליה על ידי משפחתה לבחור בעל בעצמה הייתה יוצאת דופן מאוד בחברה הרומית. מעמדן של נשים היה די נמוך – הן נחשבו לרכוש הבעל, הפאטרפאמיליאס שהיה יכול לעשות בהן כרצונו. בגידה הייתה עלולה לגרור מוות ועל נשות רומא היה לשמור על כללי התנהגות ברורים. החברה הרומית גם הייתה חברה מעמדית סגורה וגזענית מאוד.
הספר כתוב בצורה מושקעת וקפדנית, מתורגם לעברית גבוהה ויפה, הדמויות מרתקות ומתוארות היטב. קולין מקאלוג צירפה לרומן רחב היריעה הזה, המשתרע על פני 808 עמודים, גם מילון מושגים מצוין בסוף. היא גם ציירה בעצמה מפות של רומא העתיקה ואזורים גיאוגרפיים בהם התרחשו האירועים על שמותיהם מהתקופה. המחברת הוסיפה פרטים רבים פרי דמיונה, אך הייתה נאמנה מאוד למהלך ההיסטורי של הדברים.
לא כל החלקים של הרומן סוחפים וקצבו דומה לזה של סדרת טלוויזיה איכותית בלי המימד הויזואלי. האינטריגות בסנאט, הדיאלוגים והתיאורים המפורטים של כל דבר מרתקים אך אפשר שרבים וארוכים מדי וניתן היה להוריד הרבה מה"שומן" הזה כדי שהרומן יהיה קצבי יותר. בנוסף, ריבוי שמות רומאיים יכול להעמיס על הקורא העברי. יש גם כמה קצוות שלא ממש מתחברים לשום דבר.
אומרים שרומא לא נבנתה ביום אחד וגם הספר הזה לא נקרא ביום ואף לא בתריסר ימים. אבל הוא מדהים, מעשיר, ומעניין לא רק עבור אוהבי היסטוריה. זהו רק החלק הראשון מהסדרה Masters of Rome , רק הוא תורגם לעברית וחבל.
אורכו יכול להרתיע והוא בהחלט לא מתאים לכולם גם עקב הסיבות שמניתי . אני אישית אהבתי אותו.
כמו שאומרים בלטינית:
DE GUSTIBUS NON EST DISPUTANDUM.
