ספר יפיפה וכאוב. אני משתדלת לקרוא אותו בעשרה בטבת ולפעמים בט' באב, ובכל פעם זה סוחף אותי לצער ולכאב של היום.
הספר עצמו יחסית קצר, אבל נוגע במדויק בדברים, בכתיבה חדה ועדינה.
בספר שני סיפורים: 'תיקו עם המוות'- תיאור הזוועה דרך קורות משפחה יהודית בגיטו, השזורות בסיפור אהבה של נעורים (המתכתב עם 'שיר השירים' של שלום עליכם). הסיפור השני, 'הטלאי הצהוב' מבוסס על קורות הסופר, ילד צעיר המוחבא אצל משפחת איכרים ליטאית, ועובר מיד ליד עד הצלתו.
זהו ספר מעט נשכח, שחשוב וכדאי ללהכיר ולקרוא.

אחד מהספרים היותר טובים שנכתבו על נושא השואה.
הספר הקצרצר הזה הוא בעצם פסיפס מרגש על חייהם של היהודים החיים בגטו הקרוב לפונאר.
הסיפור מתחלק לשלושה רבדים: קורותיהם של האחים לבית ליפמן, סיפור אהבת נעורים תמים ומשחק שחמט אחד גורלי ומחייב.

כמו שנכתב בתגובה הקודמת: מומלץ לכולם ובעיקר ביום השואה אבל לא רק, כי מדובר בסיפור עצוב, מצמרר ומרגש עד דמעות.