ביקורת ספרותית על לבד בברלין מאת הנס פאלאדה
ספר מעולה

---

תופים בבקשה! הנה הגיעו ה 5 כוכבים שלי סוף סוף...

בואו נתחיל מהשורה התחתונה – אהבתי מאוד את הספר! ספר מעולה וחשוב.
הוא הצליח לגרום לי להסתכל מצד נוסף על כל נושא מלחמת העולם השניה אחרי שמבחינתי תמיד היו שם או נאצים או יהודים. טובים או רעים. שחור או לבן.
הספר שופך אור על צד אחר במשוואה – העם הגרמני הפשוט. אלה שאולי לא הצביעו להיטלר או שהציעו והתחרטו אח"כ (למי זה לא קרה פה בארץ?)

לספר היו צריכים לקרוא "פחד בברלין" כי זה מה שהוא מתאר.
הפחד בגרמניה הנאצית מסתבר לא היה נחלתם הבלעדית של היהודים. גם גרמנים בלי שום חשש ל"זוהמה גנטית" חיו בפחד מוחלט מהשלטון ומכל מיני מלשינים שאולי לא יפרשו נכון מילה או תנועה שלך ובכך יחרצו את גורלך וישפרו במעט את גורלם .
אחת הדמויות השפויות בספר מטיבה להגדיר זאת: "מחצית העם מכניסה למאסר את המחצית השניה..."

הספר מספר את סיפורם האמיתי של זוג נשוי שמתעקש לעשות מעשה (כמה קטן ושולי שלא יהיה) רק על מנת להרגיש שהם לא חלק מהעדר, חלק מהפחד.
הם בחרו לכתוב גלויות בהן מתוארת דעתם על השלטון. את הגלויות הם הניחו בתוך בניינים בצורה חשאית על מנת לא להיתפס בלי לדעת אם מישהו יקרא אותן או לא.
הפחד בעם היה כל כך גדול שאם מישהו רק היה נתקל בגלויה הזאת הוא כבר היה חושש ובצדק שייחשב כבוגד ובגלל זה 90% מהגלויות מצאו את דרכן לגסטפו (היו מעל 200 גלויות).

זה לא נתפס היום במדינה דמוקרטית שזה לא היה מספיק פשוט להתעלם מהגלויה, הם היו חייבים להלשין עליה כדי שלא יחשדו בהם (אגב, בסופו של דבר גם זה לא היה מספיק אבל כדי לא להרוס למי שעוד לא קרה אני לא ארחיב פה).

מדהים לחשוב שהספר כולו נכתב ב 24 יום בשנת 1947 ורק אחרי 60 שנה זכה לתרגום לאנגלית.
לא פחות מעניין מהסיפור שפלאדה מספר (ואולי אפילו יותר) הוא הסיפור שלו עצמו ואיך הגיע לכתוב את הספר הזה.
בעמודים האחרונים של הספר מתואר כל זה יחד עם הוכחות ותמונות של הסיפור האמיתי.
אז יכול להיות שהוא הכניס (כמו שסופר טוב צריך) באמצעות דמות המספר קצח נופך תיאטרלי לכל העסק והקצין את האופי של הדמויות עד כדי גיחוך לפעמים. דמות המספר לעיתים פונה אלינו בצורה ילדותית כזאת שאפשר ממש לדמיין אותו מקריין בפרסומות של "YES" או בטריילר רעשני בקולנוע אבל זה נעשה בצורה מיוחדת ושונה שטרם פגשתי בספר כלשהו והכי חשוב – עדיין סיפר את הסיפור החשוב הזה!


כמעט כל חיי הבוגרים הייתי בתחושה שאני בגרמניה ואוסטריה לא רוצה לבקר. תמיד אמרתי לעצמי ולכל מי ששאל שלא בא לי להשאיר שם דולר אחד שלי... ומבחינתי הסבים של כולם שם היו נאצים. כששמעתי ממי שכן ביקר שמאוד יפה שם זה רק עוד יותר עיצבן אותי לגביהם.
הספר הזה בהחלט גורם לי לשקול שוב את הנושא...
רוצו לקרוא!!!

» ביקורות נוספות של אוהבת לקרוא
» ביקורות נוספות על לבד בברלין