ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 25 באפריל, 2011
ע"י Solipsism
ע"י Solipsism
בתחילת הסקירה רציתי לתמלל כאן את התיבות הראשונות שצ'ארלי פארקר מנגן בKo-Ko (אחרי ההקדמה של דיז) בעזרת scat singing ואז לומר ברוב רושם שיורם קניוק עשה במהלך 364 עמודים את אותו הדבר רק פי אלף יותר טוב.
אבל התמלול יצא מטופש.
בכל מקרה, זה ספר מדהים ופסיכי שצריך להיות קריאת חובה החל מכיתה ו' כי אנחנו מגדלים כאן חבורה של אנשים שאין להם תשוקה לחיים יותר. לא בכדי קניוק מקדיש את הספר לצ'ארלי פארקר- והוא חוזר כדמות וכציור (וכנגנית!!!) כמה פעמים שמה. מעניין מה קרה לציור.
על מה הספר? על החיים וכאלה. ובכל זאת הוא ממש טוב. אני יכול לזרוק שרשרת אסוציאציות, נראה לי שהדבר הכי משעשע שלקחתי משם הייתה האסטרטגיה של אחד החבר'ה שם בשדרה ה52 לגבי זה שאם תתחיל עם 20 בחורות אחת מהן חייבת להתפס או משהו.
זה ה"בדרכים" הישראלי והוא עולה על המקור ובד"כ אני לא פטריוט ובדרך כלל אני לא קורא ספרות ישראלית כי תמיד יש שם שמץ של קולקטיביזם שאותי משעמם ומעיק עלי וכי עם שהעבר\הווה\עתיד שלו נתון במלחמת השרדות לא באמת יכול לגלות לי משהו על החיים.
מצד שני יש לנו את קוהלת. היו לו 1000 נשים, זו תוחלת של 20,000 התחלות.
אם לא הייתי חובב ג'אז- לא הייתי נהנה מהספר הזה כמו שנהנתי ממנו. לזכותי יאמר שאם לא הייתי חובב ג'אז לא הייתי. לקח לי זמן לאהוב את צ'ארלי פארקר. בהתחלה סתם חשבתי שזה רעש עד שלקחתי את התווים והתחלתי לעקוב אחרי מה שהוא עושה והבנתי. גם אם הייתי חירש הייתי בסופו של דבר מבין את הפסיכיות הגאונית של הבנאדם הזה, שמלטף את לחצני הפנינה של סקסופון הConn 6m שלו כמעט בלי להוריד את כריות האצבעות מהם מרוב שהוא מנגן כל כך מהר.
יש לי עוד מה לומר?
לא נראה לי. ספר לפנים, בקיצור.
21 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אהוד בן פורת
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
מהדברים שכתבת
הצלחתי להבין שהתחברת לספר הזה באותה דרך כמוני, רק שלי קשה להשוות אותו ל"בדרכים" של ג'ק קרואק. הספרים מונחים בכבוד בספריה הפרטית שלי, ולא משנה שאת כתיבתו של קרואק אני אוהב יותר. מה שכן יורם קניוק קנה בזכותו או שלא בזכותו (כי כבר בעבר הוא הזכיר בקובץ סיפוריו "מות העיר" את קרבתו לצ'רלי פרקר) את מקומו בין סופרי דור הביט.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 14 שנים ו-3 חודשים)
אני מתעב ג'אז
אבל נהניתי מאוד מהספר הזה של קניוק, שהוא סוג של אגרוף בבטן. אני אהבתי את האנקדוטה על החבר'ה היהודים שהיו כותבים את הבדיחות של סאטרדיי נייט לייב ע"פ תבניות קבועות ממוספרות
|
|
|
הלל הזקן
(לפני 14 שנים ו-3 חודשים)
הסקירות שלך...
חייבות לקבל פינה קבועה ב"סימניה". עד כדי כך.
|
|
|
Solipsism
(לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
תוספות ומענות :-)
אז ככה:
1. כמובן ששכחתי להזכיר שבין השאר קניוק מזכיר את השיר Lush Life כשיר האהוב עליו. זה שיר די ידוע, ועדיין הופתעתי לאללה כי זה גם השיר האהוב עלי. הביצוע של ג'וני הרטמן וג'ון קולטריין באלבומם המשותף (ראו לינק בסוף) הוא הכי מדהים ששמעתי עד כה. הוא נכתב על ידי בילי סטרייהורן בגיל 16 ונשמע כאילו אפשר היה לכתוב אותו גם אתמול. 2. מקווה שלא עשיתי לספר יחצ"נות רעה- זה באמת ספר טוב. אומנם זרם-תודעה לחלוטין אבל די הגיוני רוב הזמן. הדמויות קצת הזויות אבל אני מניח שככה זה מחוץ לבועות. 3. אוניברסיטה זה אחלה מקום, אבל אין לך את האפשרות לברוח עם הזנב המקופל ב2 מתוך 3 מקרים (סטטיסטית) של כשלון! 4. לא קראתי את צל הימים, תודה רבה על ההמלצה. נשמע ממש טוב ממה שנכתב "בהארץ". אמור להיות שפע של כתב על ג'אז מעבר לעבודות עיוניות. שירה- אני יודע שיש הרבה. אבל אני לא כזה חובב שירה. אפרופו, אתמול ראיתי ספר ענק (פשוט ענק... כמו שלושה ספרי גינס) בסטימצקי של צילומי ג'אז מאת וויליאם קלאקסטון, שגם צילם כוכבי קולנוע הוליוודיים של פעם. הוא עולה 350 ש"ח, אבל נראה לי ממש שווה... נחכה למשכורת :-\ והשיר המובטח: http://www.youtube.com/watch?v=7d6_LUDa_Zw |
|
|
dushka
(לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
ג'אז
קראת את "צל הימים" של בוריס ויאן? וד.א. אני שמעתי על השיטה, עם אחת מתוך חמש עשרה (אבל לא מאקדמאי)
|
|
|
לא חשוב שמות
(לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
לך לאוניברסיטה
שיטת ה"מתוך 20" עובדת גם במתכונת של "מתוך 3"...
|
|
|
panyola
(לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת שנונה
לספר מוזר ביותר.
|
|
|
yaelhar
(לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
אני מחבבת ג'אז
אבל איכשהו לא נראה לי שאחבב את הספר הזה...
|
|
|
אירמה
(לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
הספר הזה
הוא כמו אילתור ג'אז..
נפלא |
21 הקוראים שאהבו את הביקורת
