"מודיעין הוא עסק מלוכלך שבו אנשים משקרים ומתים כל הזמן" (עמוד 202).
"מועדון הגמל" מאת דיוויד באלדאצ'י (הוצאת מודן, 2008) הוא הראשון בסדרת ספרים שגיבורם הוא אוליבר סטון הוא גבר אמריקני בגיל העמידה, המפגין בקביעות למול הבית הלבן, בוושינגטון הבירה. סטון ושלושת חבריו מהווים את מה שהם מכנים, "מועדון הגמל", שעוסק בבחינת תיאוריות קונספירציה פרועות, קנוניות מסוכנות ותחבולותיה הזדוניות של הממשלה.
הספר, שבעיני הוא הטוב שבספריו של באלדאצ'י (שככלל, אינם טובים במיוחד) מציג תרחיש שבו שלום העולם כולו תלוי בחבורת תימהוניים חסרי הכשרה מתאימה (ואולי הדברים אינם כפי שהם נראים).
באחד הלילות עדים חברי המועדון לרציחתו של אנליסט במנהל המודיעין הלאומי, ומחליטים לגלות את זהות רוצחיו ואת המניע לרצח. עד מהרה מתברר להם כי הרצח הוא חלק ממזימה שיזם סוכן הביון טום המינגוויי, שמאיימת על עצם ביטחונה של ארצות־הברית ועל שלום העולם כולו. זוהי מזימה שופעת תפניות מדהימות ותככים אפלים בקנה מידה בינלאומי, שמגיעים עד לפתחו של החדר הסגלגל ואף מעבר לו.
את הרצח חוקר סוכן השירות החשאי הוותיק, אלכס פורד. פורד הוא סוכן מנוסה, קרוב לפרישה. "בכמה פתחי בתים הוצב? התשובה היתה חרוטה בבירור בקמטים שעל פניו ובעייפות שבעיניו. גם אחרי שעזב את תפקידי ההגנה והועבר לקראת סיום הקריירה שלו למשרד השירות החשאי בוושינגטון, לבצע עבודות חקירה" (עמוד 24). והנה, מצא עצמו אחראי לחקירה פשוטה וסגורה לכאורה, שכן על הגופה נמצא מכתב התאבדות, אולם חברו הטוב של פורד, סטון, אף שנמנע מלספר לו במפורש כי היה עד לרצח, משכנע אותו להמשיך בחקירה.
לכאורה זה באמת תמוה כיצד ארבעה תימהוניים וסוכן שירות חשאי אחד מצליחים היכן שהרשויות וצאר המודיעין האחראי על כלל סוכנויות המודיעין האמריקניות, קרטר גריי, נכשלים. ולכן אין זה מפתיע כשלקוראים מתברר כי סטון הוא למעשה ג’ון קאר, מתנקש מומחה לשעבר שביים את מותו בעקבות טרגדיה שחווה.
אף ששנים שלא עסק בפעילות חשאית, "כאיש צעיר הצטיין אוליבר סטון במשימה הזאת. היות שהשתייך לכוחות המיוחדים, המעבר לצוות הסי־איי־אֵי לא היה קשה במיוחד. הוא החליף נשק אחד בנשק אחר, ואויביו נהיו אזרחים שאפילו לא ידעו שהם מותקפים. כאיש צעיר הצלחותיו בשטח קנו לו שם אגדי בעולם המבצעים המיוחדים. כאיש מבוגר נראה לו כל זה נורא מכדי לחשוב עליו. הוא לא היה מסוגל להאמין ששני אנשים שונים כל כך יכלו לשכון באותו גוף" (עמוד 422).
הספר, בסך הכל מותח והתרגום טוב. מנגד, העלילה קלושה ורק בזכות האינטראקציה הקומית משהו בין חברי "מועדון הגמל" הוא יוצא דופן וכדאי לקריאה.
בספר, דרך אגב, כלל המחבר הערה משעשעת על קהילת המודיעין הישראלית. במהלך העלילה קורא רוצח שכיר קטלני, המכונה קפטן ג'ק, את עיתוני הבוקר ונתקל בכתבה על כך שמכונית תופת הרגה שלושה ישראלים. "התגמול יגיע בקרוב, הכריזו בכירים ישראלים. כן, הוא יגיע, ידע קפטן ג'ק. עם הישראלים לא כדאי להתעסק. קפטן ג'ק היה איש שבע קרבות ואמיץ מאוד, ואפילו הוא נמנע מלפגוע ישירות בישראלים" (עמוד 175). בגדול, הוא צדק.
