השם קונטה קינטה ילווה אותי כנראה כל חיי וזה למרות שמצב הb12 אצלי אינו מזהיר בלשון המעטה
כשקראתי את הספר בעשור השלישי שלי נקשרתי לשמות יותר מתיאור הדמויות מכיוון שזה הזכיר במשהוא בסוף שנות החמישים כשנתנו לי הוראה לשמור על העזים עד שאחי הרועה יגש להביא אוכל מהבית ותמיד שכח לבקש תוספת בשביל הזאטוט שרק סמך עליו לשמור על העדר
שורשים היכה בי בעוצמה אולי גם בגלל שהייתי רגשני ונוטה להיסחף לתוך הדרמה המשפחתית וניתוק הילדים וגם הבוגרים מהמשפחות האומללות
לא הייתי חוזר לקרוא את הספר שוב אולי בגלל העננה שריחפה מעל המחבר היל וחבל כי בזמנו הספר עורר גלים גדולים חיוביים
למרות הכל הספר ישמור על מיקומו הפיזי יחד עם הספרים שתמיד אוהב להתרפק בזכרונם

"שורשים" הוא ספר חשוב יותר מאשר ספר טוב. חשיבותו בכך שהוא היה בין הספרים הראשונים אשר חשפו את חרפת העבדות בארצות הברית. היות שהוא קריא וקולח מאוד הספר הפך גם לרב מכר ושירת את מטרתו החשובה בהצלחה. קראתי אותו בילדותי ונפעמתי מן הסיפור המרגש על קונטה קינטה, הילד אשר נחטף ע"י סוחרי עבדים, הובא לאמריקה ומה שארע שם לו ולצאציו. בבגרותי הבנתי לצערי שהספר לא מבוסס על מחקר אמיתי ולכן לוקה בטעויות רבות. לזכותו ייאמר שהוא אינו מציג את עצמו כספר מחקר אלא כרומן. אך רומן היסטורי על נושא טעון שכזה היה ראוי למחקר רציני ביותר. חלק מן הטעויות הן מגמתיות. הסופר רצה להדגיש את אשמת הלבנים ולכן הספר כולל את סצנת החטיפה האיומה. אך למעשה העבדים לא נחטפו כלל אלא כמעט תמיד נרכשו בשווקי עבדים בערי החוף מהתושבים המקומיים, שחורים אף הם. סחר העבדים באפריקה היה מושרש ומקובל גם בחוף המערבי וגם בחוף המזרחי. שבטים חזקים שבו את יריביהם ומכרו אותם לסוחרי עבדים שבאו מן המערב כמו גם מן המזרח. עובדה זו לא נעמה לאלקס היילי ולכן הוא בחר להעלים אותה מן הספר. בכל אופן, הדבר אינו מפחית ממרכזיותו של הספר ב"הוצאתו מן הארון" של סיפור העבדות בארה"ב. למעוניינים בספר מעולה, המדבר על המשמעויות הרגשיות הבלתי נתפסות של העבדות, אני ממליצה מאוד על "חמדת" מאת טוני מוריסון (זוכת פרס הנובל לספרות, ובמקרה זה אף בצדק).

ראשית ספר מצויין-כתוב היטב. מתורגם היטב.
מתאר בעיקר את העבדות בארה"ב,
ראשיתו של גבור הספר באפריקה-סופו בארה"ב במאה ה-20
האמת היא שספר זה קראתי לפני זמן רב.
הוא רלוונטי בנושא אירועים הסטורים.
האם יש מקום לדיון בכנסת ישראל בעבדות בארה"ב
הסתיימה לפני כ-150 שנה.
האמריקאים מודים בעבדות.
אבל גם באמצע המאה העשרים השחורים בארה"ב היו מופלים בחוק.
מבדיקה היסטורית מספר הנלקחים מאפריקה לעבדות-ומספר הקורבנות שהעבדות גרמה להם משעה שנחטפו ועד השיחרור
הוא ללא ספק קטסטרופה-(מעדיף להמנע מהמילה שואה) האם ממשלת ישראל מתכוונת להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי בימים אלו?
מקווה מאד שלא. (כזכור ארה"ב היא הלוחמת הגדולה לחופש ולשיוויון מאז הקמתה).רק שגם שם היו וישנם שווים פחות ושווים יותר.

בזמנו לפני מס' שנים הייתה זו סדרת טלוויזיה ידועה ,מוצלחת מאוד. זכור לי שהייתי מרותקת למרקע. זה היה סרט שובה לב, מרתק ומרגש כל כך - סרטים טובים של פעם, עם אלימות אמנם ,אבל מסוג אחר לגמרי אלימות "המעוגנת" ברציונאל או בתפיסה שרווחה באותה תקופה חשוכה. לא ייאמן איזה מהפך אדיר עברו הכושים במאה השנים האחרונות .אני מניחה שהספר אינו נופל מהסרט ואולי אף עולה עליו. אילולי צפיתי בסדרה הייתי קוראת את הספר ללא היסוס. הספר מזכיר לי במעט לפחות ברוח הדברים את הספר : " אוהל הדוד תום".

את "שורשים" קראתי כשהייתי ילדה, בערך בגיל 10 נדמה לי. הוא השפיע עלי בצורה בלתי רגילה. הוא הכיר לי את סיפורם של העבדים באמריקה, שכמו ילדים רבים בני 10 לא שמעתי עליו מעודי קודם לכן. קראתי בו שוב ושוב, חשתי את הנפשות הפועלות, מצאתי בו מקצבים וקטעים נבחרים. לאורך השנים מצאיתי בו הפניות לספרים נוספים אודות העבדות כגון "עבד אמריקני" של פרידריק דוגלס ו"הוידויים של נט טרנר" מאת ויליאם סטיירון. היום, הייתי רוצה לחוות שוב את חווית הקריאה הראשונה בו, ממקום בוגר, משכיל יותר. אני חשה קנאה מסוימת כלפי מי שעוד לא קרא אותו, שיכול לחוות חוויה זו. לא אקלקל לכם, אני מפסיקה כאן.

ספר מעולה,קורותיה של משפחה אפריקנית, החטיפה, המכירה, והחיים כעבדים בחווה סיפור מרתק.