חיתוך הזהב כניסיון להבין את האל
מפגש בין מדע לאמנות מלהיב ומעורר השראה, דווקא בגלל שלכאורה מדובר בשני תחומים שלא אמורים להיפגש, כמו האקסיומה הגאומטרית על שני קווים מקבלים. אך במקרה של חיתוך הזהב מדובר על אקסיומה הפוכה, על מפגש מפתיע ומעורר השראה בין אמנות ומתמטיקה, לכאורה שני תחומי ידע שונים.
כזהו הספר חיתוך הזהב, קורותיו של מספר מופלא , של מריו ליבו, שהוא מושג רב משמעות, מפגש מפתיע של אמנות ומדע.
קראתי את הספר לפני זמן רב, אך חזרתי אליו, כי כעת אני עוסק בעבודה סמינריונית, המנסה להציע פרשנות לפסיפס ובו אירוע לא מפוענח מתקופת בית שני. כך משערים רבים מהחוקרים העוסקים בפסיפס, ובספין המרכזי שלו, בו מופעים צמד פילי קרב אדומים, כחלק ממפגש בין שני מנהיגים, שזהותם לא ידועה, ומעוררת מספר השערות. אני מציע הסבר לפיו חלוקת שטיחי הפסיפס, בספין הפילים מושפעת מחיתוך הזהב המקורב.
את חתך הזהב חוותי לפני כשנה כשביתי רקדה את ריקודה האחרון בלהקת פרסקו, ריקוד מלהיב שעסק במאבק בין האדם הרנסנסי, המבקש לראות את האדם במרכז ההוויה, לבין הכנסייה הרואה באל כמרכז העולם, ברקע הופיע אייקון, רקדן התלוי מעל שסמל יותר מכל פרופורציות אנושיות או אלוהיות, כפי שנתפסו על ידי לאונרדו דה וינצ'י ובני תקופתו. הוא ריחף מעל כאל, לעתים כצלב, שימש השראה לשאלה הגדולה מהם יופי ואסתטיקה, האם קיימת בהם חוקיות הנגזרת מפרופורציות מתמטיות? האם החתירה לפרופורציות מושלמות, היא סוג של אובססיה בה המדע כופה את עצמו על האמנות, כהחלפת רודנות כנסייתית ברודנות המדע והיופי. האם המתמטיקה יכולה לפענח את סוד היקום, ואת הסוד האלוהי, האם המדע והאמנות הכרוכים האחד בשני, הם האלוהות החדשה?
כעת חיפשתי לדעת אם אי שם במאה החמישית לספירה, בגליל התחתון בפסיפס של בית כנסת יהודי, השתמשו בנוסחה המלהיבה של חיתוך הזהב, שהוא היחס בין האורך לרוחב המקנה את המספר האין סופי, 1.6180… המסקנות שלי הם סיפור אחר ומעורר השראה, לאופן שבו היהודים בעלי השכלה יוונית, חיפשו לפענח את ההיגיון שעומד מאחורי יחסיו של האל לאדם.
לכן על חיתוך הזהב, כמספר אפשר וצריך לקיים דיאלוג בשלושה ממדים, מתמטיקה, אמנות ופילוסופיה. האם מריו ליבו, בספרו חיתוך הזהב, קורותיו של מספר מופלא, מצליח להעביר את החוויה הייחודית שלו המתקיימת במרחבי ידע רב תחומי?
זהו לא ממש, מריו ליבו הוא אסטרופיזיקאי מוערך, וככזה הוא מתאר את הספר יותר מנקודת מבט מדעית, ופחות אמנותית או פילוסופית, אך עדיין מדובר בספר מרתק, הפורס יריעה של היסטוריה מדעית ואמנותית, שתחילתה ביוון באמצעות אפלטון, וממתמטיקאים יוונים אחרים, משם לרנסנס, במסע אחרי הפרופורציה האלוהית, עוברים למוזיקה, דרכה מחפשים את מוזיקת הזהב, מנסים לחפש את חתך הזהב, בטבע באופן שבו מעוצבים שבלולים, לא פוסחים על הוול סטריט, מחפשים את האלגוריתמים שיצליח לפצח עברנו את סודות הרווחיות (מכיר כאלה בארץ שעשו מיליארדים). ולבסוף שואלים האם אלוהים הוא ממתמטיקאי? וואו וואחד שאלה. יחד עם זאת הספר הזה כתוב בקלילות שמאפשרת לאדם הסביר ליהנות מחוויה משולבת של אסתטיקה, מדע, וסוגיות של פילוסופיה כפי שמנוסחים על ידי פיזיקאי.
לדעתי לספר הזה יש גם אג'נדה ברורה, לא לתחומים המאוד ברורים, או שאתה הומני או ראלי, ממש לא, החינוך צריך לקחת רוורס, ולחזור לאחור לחיבור הטבעי הקיים בין שני התחומים, אם אנחנו מבקשים עולם מעניין ויצרתי יותר.
