ביקורת ספרותית על בעקבות הלהבות מאת דבורה עומר
ספר בסדר

---

לפני שנתחיל, כמה שבחים טכניים:
כריכה קשה ונוחה, הדפים לא נקרעים ולא דקים מדי. יפה.
את הספר הזה קראתי בעקבות ספר נוסף של דבורה עומר, "בדהרה"-סיפור באותו סגנון (ראו ביקורת שלי עליו).
איך לומר, התאכזבתי. הסיפור מרוכז, יש בו נקודות שיא ומשבר, אבל דבורה עומר לא בוחשת בזה יותר מדי ומתייחסת לסיפור כאילו הוא זורם על מי מנוחות.

הספר הוא ספר נוסף מסדרת ה"ביוגרפיות" של דבורה עומר ("בדהרה", "דמעות של אש", "שרה גיבורת ניל"י" המוכר ועוד), שמגולל את סיפורו של יהודה ורסנו, נער צעיר שיוצא מיוון מבית היתומים שבו גדל לאחר שהוריו נספו בים, ונוטש שם את אחותו חווה. יהודה פוגש חברים ומתגייס לצבא אך כל אותו הזמן לא מפסיק לחשוב על חוה ויוצא לחפש אותה. כדי לא לקלקל לכם, אני לא אספר מה קורה בסוף.

דבורה עומר היא סופרת טובה. קראתי די הרבה ספרים שלה והתרשמתי ממנה לטובה. עריכת הספרים שלה טובה יחסית. בספר הזה מצאתי לא מעט שגיאות כתיב.

עומר מנתבת את הסיפור למסלול בו היא רוצה שהוא ילך. זה בסדר. אבל יש פרטים שאולי היה שווה להתעכב עליהם יותר. בסוף הספר יש תחושה שהסיפור נקטע, ובמשך כל הקריאה יש תחושה כזו של שעמום, אף על פי שהעלילה מרתקת, כמובן.

בקיצור, כדאי לקרוא, אבל אל תצפו ליותר מדי. הסיפור לא תפס אותי, אבל אני לא מתחרטת שקראתי את הספר.

» ביקורות נוספות של מילים
» ביקורות נוספות על בעקבות הלהבות