“לא שמעתי לפני כן על הסופרת הזאת. אבל עם הספר הזה קרה לי משהו מוזר; ההתחלה שמתרחשת בסין של תחילת המאה העשרים מרתקת (אותי לפחות) בצורה בלתי-רגילה עולם זר ומוזר של מסורת סינית שבה הנשים הן יצורים נחותים כל תפקידן הוא רק לשרת ולענג את הגבר... וכחלק מהעניין הזה מקטינים ומעוותים את רגלי הנשים עוד בהיותן ילדות קטנות לאיזשהו אידיאל מעוות של יופי... מדובר כאן באשה כזאת, שנאלצה לעבור את הדבר הנורא הזה ולהינשא נישואים כפויים לאדם מתעלל שלא רצתה בו כלל מלכתחילה... ואז היא בורחת לשנחאי העיר הגדולה (שבאותה תקופה נחשבה למעין ניו יורק של סין...) על מנת להתפרנס היא הופכת לזונה שמנסה ומצליחה להשיג לעצמה גבר לבן ועשיר... כל החלק הזה עם עלילותיה של המשפחה שאליה נכנסה - מרתק בעיניי! אבל ככל שהעלילה מתקדמת בשנים, וגם לכיוון אירופה שאליה הם עוברים, קרה אצלי הדבר ההפוך; הסיפור מתחיל להיות לא אמין בעיניי! הייתה לי הרגשה שהסופרת לא ידעה כיצד לסיים את הספר ומבחינתי הוא מסתיים באכזבה גדולה כך שסיימתי את הקריאה ברגשות מעורבים...”

“נחשפתי לספר במסגרת עבודתי כספרנית, מישהו תרם לי והתחלתי לקרוא. הזדעזעתי מאוד מהנושא הזה של קשירת רגליים לילדות. אולי בגלל שיש לי ילדות וישר חשבתי עליהן. הכי קשה לי שאני בטוחה שזה קיים עדיין איפשהוא. לא מאמינה שזה נכחד לחלוטין. מדהים איך המחברת בקיאה בתרבות הסינית ובכל מיני אמונות שלהם. אני בהתחלה חשבתי שהיא סינית בעצמה והופתעתי שלא. הספר חזק אם כי יש קטעים קשים לקריאה. לדעתי הוא כתוב בצורה מעניינת. נגע לי מאוד ללב. מצד שני גרם לי לשנוא סינים ותרבות סינית.”

“סיפורה של מיי כהן שרגליה נקשרו בגיל ילדות,דרך נישואים כפויים, בריחה, עבודה בזנות ונישואים לאחד הלקוחות. סיפור על תרבות רחוקה, לא מוכרת. קצת הרגיש לי פספוס. עם קפיצות מיותרות לכל מיני דמויות משניות הזויות, חסרות ייחוד. היתה חסרה לי התעמקות בכל שלב בחייה של מיי. תחושה של ללכת ליד ולא בתוך הספר.”

“מיי שגדלה במשפחה סינית מסורתית עברה קשירת רגליים עוד לפני שהגיעה לגיל 6 והדבר החשוב ביותר לשינון היה שהיא איננה בוכה בזמן התהליך. לאחר שהיא מגיעה ״לשיא חייה״ החתונה עם סוחר משי עשיר היא מבינה שחייה הם ממש לא מה שהיא ציפתה לו בכליון עיניים רב כל כך והיא מצליחה לברוח. למרות שכל חייה היא מנסה להדחיק את עברה ומהותה בסופו של דבר היא חוזרת לזה כל פעם מחדש. עצוב לקרוא על גורלן של נשים בסין או באופן כללי על גורלן של נשים ברחבי העולם שעוברות התעללות למען סטנדרטים שונים של יופי בתרבות פטריארכלית. ספר מומלץ מאד.”

“לא שמעתי לפני כן על הסופרת הזאת. אבל עם הספר הזה קרה לי משהו מוזר; ההתחלה שמתרחשת בסין של תחילת המאה העשרים מרתקת (אותי לפחות) בצורה בלתי-רגילה עולם זר ומוזר של מסורת סינית שבה הנשים הן יצורים נחותים כל תפקידן הוא רק לשרת ולענג את הגבר... וכחלק מהעניין הזה מקטינים ומעוותים את רגלי הנשים עוד בהיותן ילדות קטנות לאיזשהו אידיאל מעוות של יופי... מדובר כאן באשה כזאת, שנאלצה לעבור את הדבר הנורא הזה ולהינשא נישואים כפויים לאדם מתעלל שלא רצתה בו כלל מלכתחילה... ואז היא בורחת לשנחאי העיר הגדולה (שבאותה תקופה נחשבה למעין ניו יורק של סין...) על מנת להתפרנס היא הופכת לזונה שמנסה ומצליחה להשיג לעצמה גבר לבן ועשיר... כל החלק הזה עם עלילותיה של המשפחה שאליה נכנסה - מרתק בעיניי! אבל ככל שהעלילה מתקדמת בשנים, וגם לכיוון אירופה שאליה הם עוברים, קרה אצלי הדבר ההפוך; הסיפור מתחיל להיות לא אמין בעיניי! הייתה לי הרגשה שהסופרת לא ידעה כיצד לסיים את הספר ומבחינתי הוא מסתיים באכזבה גדולה כך שסיימתי את הקריאה ברגשות מעורבים...”

“נחשפתי לספר במסגרת עבודתי כספרנית, מישהו תרם לי והתחלתי לקרוא. הזדעזעתי מאוד מהנושא הזה של קשירת רגליים לילדות. אולי בגלל שיש לי ילדות וישר חשבתי עליהן. הכי קשה לי שאני בטוחה שזה קיים עדיין איפשהוא. לא מאמינה שזה נכחד לחלוטין. מדהים איך המחברת בקיאה בתרבות הסינית ובכל מיני אמונות שלהם. אני בהתחלה חשבתי שהיא סינית בעצמה והופתעתי שלא. הספר חזק אם כי יש קטעים קשים לקריאה. לדעתי הוא כתוב בצורה מעניינת. נגע לי מאוד ללב. מצד שני גרם לי לשנוא סינים ותרבות סינית.”

“סיפורה של מיי כהן שרגליה נקשרו בגיל ילדות,דרך נישואים כפויים, בריחה, עבודה בזנות ונישואים לאחד הלקוחות. סיפור על תרבות רחוקה, לא מוכרת. קצת הרגיש לי פספוס. עם קפיצות מיותרות לכל מיני דמויות משניות הזויות, חסרות ייחוד. היתה חסרה לי התעמקות בכל שלב בחייה של מיי. תחושה של ללכת ליד ולא בתוך הספר.”

“מיי שגדלה במשפחה סינית מסורתית עברה קשירת רגליים עוד לפני שהגיעה לגיל 6 והדבר החשוב ביותר לשינון היה שהיא איננה בוכה בזמן התהליך. לאחר שהיא מגיעה ״לשיא חייה״ החתונה עם סוחר משי עשיר היא מבינה שחייה הם ממש לא מה שהיא ציפתה לו בכליון עיניים רב כל כך והיא מצליחה לברוח. למרות שכל חייה היא מנסה להדחיק את עברה ומהותה בסופו של דבר היא חוזרת לזה כל פעם מחדש. עצוב לקרוא על גורלן של נשים בסין או באופן כללי על גורלן של נשים ברחבי העולם שעוברות התעללות למען סטנדרטים שונים של יופי בתרבות פטריארכלית. ספר מומלץ מאד.”