ביקורת ספרותית על התא מאת ג'ון גרישם
ספר בסדר

---

כשנטלתי את הספר בידי, לא הייתי בטוחה אם קראתי אותו אי פעם, או לא. גם עכשיו, לאחר עלעול בדפים האחרונים, אינני בטוחה. וזה, איך לומר, לא ממש מעיד על גדולתו.
כמו רוב ספריו של גרישם, גם התא הוא ספר שעוסק בפן כלשהו של המשפט והפלילים.
הספר, למרות שהוא עב כרס, כתוב באופן מרתק למדי, וכדרכו, נכנס לעובי הקורה של סוגיה מסויימת, פורט אותה לפרוטות ויורד עד לניואנסים דקים. גרישם לא מחפף. בספר הזה בכל אופן לא. מי שחיפף קשות היא הוצאת מודן שהוציאה את ספרו לאור. ספר מתורגם נופל לעיתים במלכודת האי-הגהה. נדמה שלאף אחד לא ממש דחוף להגיה את הספר שוב ושוב, ולכן, בניגוד לסיפורת עברית, שבה יושב הסופר וקורא שוב ושוב את יריעות כתב היד כדי שלא יפספס אפילו מקף מיותר אחד, הספר המתורגם סובל מפספוסים. והתא, במקרה זה, סובל מכשלים רבים מדי.
שגיאות כתיב, משפטים לא ברורים (חלק מהמילים נשמטו בעריכה), מילים שהתחברו למילים שבאות אחריהן ואיבדו תוך כדי כך את סופיהן ועוד ועוד.
סמוקי העורף (רד-נקס בתרגום חוזר לאנגלית המקורית) שמככבים בספר, בוודאי הסמיקו קשות כשקראו את התרגום העברי. ומי אשם? להוצאת מודן ולעמנואל לוטם המרגם, פתרונים.
וחוץ מזה, הספר יעיל למדי. אל תצפו ליצירת מופת, לכתיבה ספרותית או לדמיון עשיר. הספר הוא מוצר טיסה מובהק, אך ורק לטיסות ארוכות (חבל שתנחתו בטורקיה עוד בטרם נודע גורלו של סם קייהול סמוק העורף). ואם טיסת היעד שלכם היא לארצות הברית ואתם פוגשים את מר גרישם במקרה, אל תגלו לו כי תרגום ספרו בעברית נעשה באופן כה שרלטני. הוא עלול לפנות לערכאות.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על התא