ביקורת ספרותית על המזוודה מאת סרגיי דובלטוב

---

דובלטוב הוא סופר כלבבי. הוא חריף, שנון ומצחיק. תכני הספר לקוחים מחיו של הסופר שכמו חייהם של רבים אחרים ברוסיה הסובייטית אינם קלים, בלשון המעטה, ובמיוחד אלה שמתנגדים לשילטון וצריכים לתמרן בין אמונתם, ודעתם לבין המציאות. מה שעזר שם הרבה בהתמודדות עם הקונפליקטים זה האלכוהול, מהמן הזול תוצרת רוסיה או תוצרת חוץ, ממקור קומוניסטי אחר כמו רומניה למשל. רוב הטקסט מתנהל בין שכרות לחמרמורת. ומה שנאמר רציני אך מצאתי עצמי פורצת בצחוק כי הומור כידוע הוא כלי נפלא להתמודדות עם צרות. הסיפורים מתרחשים בשנות השישים כאשר שערי רוסיה נפתחו בעיקר בפני יהודים ( ו/או "חברים" שלהם) שלנוכח שכניהם המקנאים הגרו לארה"ב או לישראל. דבלטוב שיכול היה לנצל את ההזדמנות הזו בחר להשאר עוד זמן מה ברוסי כדי להיות קרוב לארועים שהיו "בדמו". אשתו ובתו הגרו לאמריקה והוא הצטרף רק מאוחר יותר. הסיפור הראשון "השמורה" מתאר את התקופה שלפני הגירת אשתו כאשר הם נפרדו והוא התרחק לשמורה שהוותה מוזיאון המוקדש לפושקין ושימש שם כמדריך תיירים. יש משהו בשמורה הזו (הקיימת במציאות) שמסמל את רוסיה כולה ואת הדרכים השונות שאנשים מצאו כדי להתמודד עם החיים שם. הסיפור השני, "המזוודה", הוא אוסף שלסיפורים נפלאים, קשורים לספר הראשון. גם הם לקוחים ישירות מחיי דבלאטוב.
כל סיפור מבוסס על פריט שהיה במזווה שאיתה הוא היגר בסופו של דבר לארה"ב. אהבתי את הספר מאד, אני ממליצה למי שבעיניין.

» ביקורות נוספות של pen
» ביקורות נוספות על המזוודה